חדשות רכב ותחבורה

ניסאן קשקאי דיזל במבחן דרכים

ניסאן קשקאי, ממייסדי קטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטיים, נדחק על-ידי שפע של דגמים חדישים ממנו. גרסת הדיזל מציעה ערך מוסף ייחודי

שורה תחתונה תחילה

ניסאן קשקאי, בגרסת הדיזל, מציע אלטרנטיבה טובה ומעניינת לקרוסאובר משפחתי, בפרט עבור מי שגומאים קילומטארז' רב. במובנים שונים הוא עדיף על פני גרסת הבנזין, וה"חבילה" שהוא מציע מאוזנת יותר.

 

 

גל רכבי הפנאי והקרוסאוברים שמציפים את שוק הרכב שלנו השכיח קצת את ניסאן קשקאי, אשר בדור הראשון שלו, בשנת 2006, ייסד את ז'אנר הקרוסאוברים הקומפקטיים שמבוססים על פלטפורמות של מכוניות משפחתיות. עם קשקאי, שהחליף אצל ניסאן את המכונית המשפחתית הקומפקטית, אלמירה, היא הקדימה את כל היצרניות האחרות לפלח השוק הזה, זכתה למספר שנות שגשוג, וניבאה את המעבר של לקוחות בין שתי הקטגוריות.

קשקאי הצליח מאד באירופה, וגם בישראל, על אף שהמחיר שלו, בשעתו, היה גבוה משמעותית ממחירי המשפחתיות הקומפקטיות, הוא זכה להצלחה לא מבוטלת. אירוניה, אם תרצו, זה כאשר ניסאן והיבואנית שלה לישראל החליטו שלא לשווק כאן את גרסת הבנזין 1.6 ליטר מחשש שזו תיחשב חלשה ולא אטרקטיבית. כך נאלצנו כולנו להמתין עד לשנת 2015, למהפך של קיה ספורטאז' 1.6, כדי לראות את הקרוסאוברים בולעים את מכוניות הנוסעים.

דור שני של קשקאי הוצג בעולם בשנת 2014, אבל רק לאחר "מהפיכת הספורטאז'", ואחרי שגם יונדאי הורידה את מחיריו של טוסון אל גזרת ה-140 אלף ש"ח, הואילו גם אנשי ניסאן להציע גרסאות מוזלות באותו טווח מחירים. עבור קשקאי, למרות שכעת כבר היה חתיך ומוצלח בהרבה מן הדור הראשון שלו, זה היה כבר קצת מאוחר. הוא אמנם מכר, ומוכר, כמה אלפי יחידות בשנה, אבל הוא קצת הלך לאיבוד והותיר את המסות הגדולות של המכירות לספורטאז' ולטוסון.

קשקאי חולק פלטפורמה עם גרסה ארוכה יותר, בעלת 7 מקומות ישיבה, שנקראת 'אקסטרייל', ולפני כשנה עברו שני הדגמים האלה מתיחת פנים. קשה לומר שזה זיעזע את אמות הסיפים, ולא בכדי: שוק הקרוסאוברים כבר רווי מאד, וקשה לבלוט בו אלא אם מציעים משהו ייחודי כמו… מנוע טורבו דיזל למשל.

מה נשתנה

מתיחת הפנים של קשקאי הייתה מינורית. בהיבט העיצובי הסתפקו בניסאן בעדכון החזית באמצעות פנסים עדכניים עם חתימת LED ועם פגוש קדמי חדש. בתא הנוסעים עודכנו הקונסולה המרכזית ומערכת המולטימדיה, הוחלף גלגל ההגה, שופרה איכות החומרים והורחבה רשימת האבזור.

חשוב מכך: בתחום הבטיחות נוספו מערכת בלימת חירום אוטונומית ומערכות בטיחות נוספות, בהן חבילת ProPilot שמשלבת בקרת שיוט אדפטיבית עם שמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה. מה חבל שמערכת חשובה זאת לא מוצעת עדיין בישראל. בהיבט המכאני לא בוצעו שינויים משמעותיים למעט התאמת המנועים לתקן אירו 6, ושינוי כיול המתלים.


עיצוב ומיצוב

הגבולות בין קטגוריות הגודל של קרוסאוברים מטשטשות בשנים האחרונות. קשקאי שייך לפלח השוק "C" הקומפקטי/משפחתי, אבל מידותיו צנועות מאלה של קיה ספורטאז', סקודה קארוק ואופל גרנדלנד. באורך של 439 ס"מ קשקאי קצר בכ-10 ס"מ מן הכלים הארוכים בקטגוריה, בסיס הגלגלים שלו ממוצע למדי – רק 264.5 ס"מ, וכך גם ממד הרוחב שהוא 180.5 ס"מ.

גם מבחינה עיצובית הקשקאי נראה קצת באמצע הדרך: זה לא כלי מוחצן יתר על המידה, למשל כמו מיצובישי אקליפס קרוס או פיג'ו 3008, ומאידך הוא הרבה יותר חתיך מן הצמד סקודה קארוק וסיאט אטקה. החוזקה העיצובית שלו היא  בחרטום, עם שבכה בתצורת V בולטת ומכסה מנוע משתפל, ובחלק האחורי שנחתך יפה. יתר קווי המרכב נעימים לעין וזורמים גם אם אין בהם סקס אפיל יוצא דופן. אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הבולטות של קשקאי על כבישי ישראל הוא שזה כלי נמוך יחסית, רק 159 ס"מ גובהו. מצד שני, מרווח הגחון, 18 ס"מ, בהחלט סביר יחסית לז'אנר, גם את התוצאה הכללית לא מתנשאת, תרתי משמע, מעל לכלים הגדולים והמנופחים בקבוצה.

 

מנוע, ביצועים

גרסת הדיזל של קשקאי היא אמנם לא בחירה טבעית לרוב הלקוחות בפלח השוק הזה, גם מכיוון שיצרניות יפניות  וקוריאניות הותירו את החלק הפחות יקר של השוק הזה לפיג'ו ולרנו, אבל ודאי שזאת הגרסה שצריכה לעניין את כל מי שנוסע הרבה, או שמעסיק עובדים שנוסעים הרבה, ועלות הדלק מהווה שיקול חשוב עבורו. הצלחתה הלא מבוטלת של גרסת הדיזל בפיג'ו 3008, שם זאת הגרסה הכי פחות יקרה, מוכיחה שבמחיר המתאים יש שוק למנוע כזה.

מנוע הטורבו-דיזל 1.6 ליטר של קשקאי מספק 130 כ"ס, 15 כ"ס יותר מאשר מנוע הטורבו בנזין. מה שהרבה יותר חשוב זה שהמומנט שלו – 32.6 קג"מ, כמעט כפול מזה של מנוע הבנזין של קשקאי ומאלה של גרסאות הבנזין 1.6 של ספורטאז' / טוסון. המומנט הזה גם גבוה כמעט ב-50% ממה שמפיקים מנועי הבנזין האטמוספריים בנפח 2.0 ליטר בקטגוריה הזאת. תוספת הכוח הזאת עושה את קשקאי דיזל לזריז יותר, למרות שנתון של 11.1 שניות בזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש (לעומת 12.9 שניות בגרסת הבנזין) קשקאי לא יעצור את נשימתו של אף אחד.

היתרון הגדול של גרסת הדיזל הוא שהמומנט הרב זמין כבר במהירות מנוע של 1,750 סל"ד, וזה מנטרל כמעט לגמרי את השיהוי המציק שאופייני לתיבות ההילוכים הרציפות שבהן משתמשות ניסאן ומיצובישי. התועלת העיקרית היא בכל זינוק מעמידה, אבל מורגשת גם בתאוצות ביניים. מנוע הדיזל מתנהל היטב ולא דורש להעלות לסל"ד גבוה כדי לקבל  את הדחף שנדרש בעת תאוצות, וזה חוסך גם לא מעט רעש. למרות זאת, זה לא מנוע הדיזל המעודן ביותר שפגשנו, והצליל שלו בכל זאת נוכח בתא הנוסעים בעת תאוצה.

צריכת הדלק במהלך המבחן הייתה כ-14 ק"מ לליטר, עם פוטנציאל להגיע גם ל-16-17 ק"מ בנסיעה רגועה יותר. מדובר בחיסכון של כ-30% בתצרוכת הדלק ביחס למתחרים עם מנועי בנזין אטמוספריים, וגם בתוצאה מעט טובה יותר מזו שמספקים מנועי טורבו-בנזין מודרניים.

התנהגות, נוחות

כרכב קרוסאובר גבוה אף אחד לא מצפה מקשקאי ומבני קבוצתו להצטיין מבחינה דינאמית. אבל דווקא בסעיף זה בא לידי ביטוי "היתרון שבחיסרון": קשקאי, הנמוך מן המקובל בקטגוריה שלו, "מספק את הסחורה" עם התנהגות צפויה ומאוזנת, ולמעט זוויות גלגול ניכרות אין לו נקודת תורפה משמעותיות. להיגוי יש משקל סביר ואף מעט טוב יותר בהשוואה לגרסת הבנזין, בזכות המשקל שנוסף בחרטום. עם זאת, כמו הגאים רביםפ בימינו, גם הוא נטול תחושה לחלוטין.

קשקאי סופג מהמורות באופן סביר במהירויות נמוכות אך מפגין קופצנות בגלל שיכוך החזרה שאינו מספק. ככל שעולה המהירות, ואיכות הסלילה משתפרת, מתקבלת תחושה נוחה יותר, וזאת מגובה גם בבידוד רעשים טוב הן של פעולת המתלים והן של רעשי הכביש.

 

 

תא נוסעים, שימושיות

כמו לגבי העיצוב החיצוני גם עיצוב לוח המכשירים של קשקאי תכליתי ולא מתחכם. הנדסת האנוש טובה, ואף שופרה ביחס לעבר, עם מתגים קלים לתפעול על גלגל ההגה. עם זאת, מספר מתגים פחות נגישים, למשל אלה של מערכת ה-Start Stop ושל התרעת הסטייה מנתיב אשר ממוקמים במקום נסתר ליד הברך השמאלית של הנהג.

איכות החומרים טובה, בעיקר בחלקו העליון של לוח המכשירים שבנוי מחומר רך ונעים. ניכר שנעשה מאמץ להעניק תחושה איכותית, למשל בחיפוים דמויי עור בצידה התחתון של הקונסולה המרכזית ובתאורת אווירה בהירה מסוג LED. מצד שני, בחלקים נסתרים הפלסטיקה פחות משכנעת וישנם גם מספר מתגים "יפנים גנריים" שאיכותם פחות מרשימה. שילוב צבעים בהיר ופחות קודר היה משפר מאד את התחושה הכוללת אבל תא הנוסעים של קשקאי הוא בסך הכל נעים לשהיה.

מרחב הפנים סביר בהחלט לארבעה מבוגרים ממוצעי מידות, אבל המושב האחורי צפוף מידי עבור שלושה. הגג הפנורמי מצמצם את מרחב הראש אם כי מה שנותר עדיין סביר. נפח תא המטען הוא 410 ליטרים, וזה מספק לשימוש משפחתי אבל פחות מרשים מן הממוצע בקבוצה.

 



בטיחות

אחד התחומים החשובים ששודרגו במתיחת הפנים של קשקאי הוא מערכות הבטיחות. קשקאי מצויד כעת כסטנדרט במערכות מקוריות לבלימת חרום אוטונומית, התרעה מפני סטייה מנתיב הנסיעה, זיהוי תמרורים וכיבוי אור גבוה למניעת סינוור. ברמת הגימור טקנה, שלא מוצעת בגרסת דיזל, יש גם מערכת התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום,  התרעת עייפות לנהג וזיהוי תנועה חוצה בנסיעה לאחור.

במבחני הריסוק של EuroNCAP קיבל קשקאי ציון של חמישה כוכבי בטיחות, עם הגנה של 88% על הנוסעים מלפנים, 83% על ילדים במושבי בטיחות ו-69% על הולכי רגל. מבחן זה בוצע בשנת 2014 בהתאם לרמת דרישות נמוכה מזאת שנדרשת כעת.

מחיר ואבזור

 

קשקאי אוטומטי עולה "החל מ-" 144 אלף ש"ח ("מחיר מחירון") לגרסת בנזין ברמת גימור אסנטה, ואילו מחיר גרסת הדיזל באותה רמת אבזור הוא 154 אלף ש"ח. במילים אחרות, בשונה מפיג'ו כאן הדיזל יקר מן הבנזין ולא להיפך. ברמת גימור זאת מוצע קשקאי עם מערכת מולטימדיה מקורית ומסך מגע, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, חיישני גשם ותאורה, חיישני חניה אחוריים, בלם יד חשמלי, קיפול מראות חשמלי וחישוקים קלים בקוטר 17 אינטש.

רכב המבחן אובזר ברמת 'אסנטה טק' שמחירה גבוה ב-8,000 ש"ח, ובזו מוצעים בנוסף גם התנעה ללא מפתח,  מצלמות היקפיות לתצוגת 360, גג זכוכית פנורמי (שאינו נפתח) וחישוקי 18 אינטש. רמת הגימור 'טקנה', שכוללת ריפודי עור, חימום מושבים, מערכת חניה אוטומטית וחבילת מערכות בטיחות מורחבת לא מוצעת בארץ בגרסת הדיזל.

קשקאי דיזל יקר ב-10,000 ש"ח משני מתחריו העיקריים בסגמנט הדיזל – רנו קאדג'אר (שחולק איתו בסיס מכאני זהה) ופיג'ו 3008. אסור לשכוח, עם זאת, שקאדג'אר לא כולל את כל מערוכת הבטיחות המקוריות.

 

 

סיכום

בשונה מדגמים לא מעטים בקטגוריה הזאת, אשר מנסים לבלוט באמצעות עיצוב נועז, ניסאן קשקאי מתאים יותר למי שבולטות ונראות לא נמצאות בראש סדר העדיפויות שלו. דברים אלה נכונים גם לגבי תא הנוסעים, שמציע אווירה נעימה ואיכותית, עם מרחב פנים טוב ואבזור טוב, אבל לא מציב את קשקאי בפסגת הקבוצה בכל מה שקשור למרחב או לתחושת פרימיום.

גישת אמצע הדרך באה לידי ביטוי גם על הכביש. קשקאי נעים לנהיגה ולנסיעה אך מסתפק בלעשות עבודה טובה בכל הפרמטרים ומבלי להתעלות על מובילי הקטגוריה באף תחום. עבור רוב הלקוחות של קרוסאוברים משפחתיים זה מספיק בהחלט.

יחסית לגרסת הבנזין, גרסת הדיזל מציעה ערך מוסף בזכות צריכת דלק טובה מחד וביצועים ופעולת מנוע / תיבת הילוכים עדיפים מאידך. היות שהתחרות הישירה באגף הדיזל היא מול פיג'ו ורנו קשקאי גם מציע תחושת אמינות ושמירת ערך טובה יותר. זה לא עושה את קשקאי לכלי מוביל בקבוצה אבל בהחלט ממצב אותו כ"חבילה" טובה ומאוזנת עבור מי שפחות מונע משיקולים אמוציונלים ואופנתיים וגומא קילומטראז' רב.