נבחרת
הכותבים
מבחן לסיטרואן קקטוס 1.2 אוטומטית

מבחן לסיטרואן קקטוס 1.2 אוטומטית

כמי שנוהג בחיי היום יום על הגרסה הידנית של קקטוס, מעבר לגרסה האוטומטית התגלה כחוויה מעניינת, אבל לא שינה את התחושה של נהיגה במכונית ייחודית וקוצנית


סיטרואן קקטוס אינה מכונית שהולכת בין הטיפות. כשמה כן היא: היא דוקרת את העין ומעוררת תגובות מנוגדות. או אהבה או שנאה.

 

 

כמה ממכרי טוענים שהיא מכוערת ומשונה. אני אוהב אותה. כל כך אוהב עד שאפילו רכשתי אחת, משומשת, והפכתי אותה למכונית המשפחתית שלנו, ולכן אין זה מבחן דרכים רגיל אלא מפגש עם גרסה אחרת של מכונית שאני מכיר היטב.
בעוד שאני נוהג בקקטוס ידנית, עם מנוע אטמוספרי (ללא מגדש), המבחן הוא לגרסה אוטומטית עם מנוע מוגדש טורבו. מכונית דומה לשלי, חדשה, עולה כיום 79 אלף שקל ואילו הגרסה האוטומטית מוצעת תמורת 99 אלף שקלים.

מה הסיפור שלה?

קקטוס היא באמת מכונית משונה. שמה המלא הוא C4 קקטוס למרות שהיא מבוססת בכלל על סיטרואן C3, שזה אומר שמדובר בפועל במכונית סופר-מיני מוארכת, כמעט סטיישן אם תרצו, והיא מוגדרת כ"קרוסאוסבר" למרות שבפועל היא לא גבוהה יותר ממכונית משפחתית.

קקטוס, צמח מדברי חסכוני במים אשר מגן על עצמו היטב באמצעות קוציו, הוא דימוי למכונית חסכונית בדלק שמוגנת מפני פגיעות חנייה בעזרת כריות גומי שעוטפות אותה. קקטוס הוצגה לראשונה בשנת 2014 וגרסה אוטומטית נוספה לאחרונה למבחר הגרסאות שמוצעות בישראל.

מבחוץ

העיצוב שלה מיוחד, כולל את אותן כריות גומי להגנה על הדלתות מפני פגיעות בחניה, וגם "הכנה לגגון" שתורמת בעיקר למראה קשוח. החלונות צרים ביחס לגוף, מה שמקנה לה מעמד דינמי ונאה, אם יש גם מי שמוצאים אותו כמסורבל ורבוע מידי.

 

 

מבפנים

גם העיצוב הפנימי מיוחד: לוח המחוונים שטוח, ועליו שני צגים: צג דיגיטלי פשוט שמשמש כלוח מחוונים (מציג את המהירות וההילוך בו נמצא הנהג לצד נורות חיווי ואזהרה).

הצג המרכזי הוא מסך מגע צבעוני וגדול שמאפשר שליטה על המזגן ועל מערכת הקול, וגם גישה למערכת מולטימדיה מקומית. המראה נקי, פשוט, וקל להתמצאות, ולוח המחוונים השטוח משפר את הראות כלפי חוץ. עם זאת, תפעול המזגן בעזרת מסך מגע לא נוח.

 

אנחנו משתמשים בקקטוס כמשפחתית קטנה, וככזאת היא מציעה מרחב פנים מספק מאחור, ותא מטען גדול דיו. אבל כדי להוריד את משקל המכונית ויתרו בסיטרואן על חלונות נפתחים מאחור (למעט חרך צר) ועל פתחי מיזוג מאחור, או אפילו על פתחי מיזוג לנוסע לצד הנהג (במקומם יש שני פתחי מיזוג במרכז הדשבורד).

התוצאה היא שקשה לצנן את המושבים האחוריים בימי קיץ לוהטים, וזה לא נעים לילדים שיושבים שם. חיסרון נוסף, שיפריע להורים לילדים קטנים, הוא תאורה פנימית קלושה.

ביצועים וחיסכון

הגרסה האוטומטית מונעת באמצעות מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שמספק 110 כ"ס. משקל קל, רק מעט יותר מטונה אחת, מאפשר למכונית להגיע לביצועים טובים, ודאי ביחס לגרסה החלשה והמעט עצלה שבה אני נוהג.

הבעיה היחידה היא תגובה איטית מידי, לעיתים, של התיבה האוטומטית, אבל יש גם הפתעה נעימה: התיבה הזאת לא פוגעת בצריכת הדלק המצוינת של הקקטוס. בתנאי המבחן השגנו 13.8 ק"מ לליטר, וכנראה שבנהיגה יום יומית מתונה תצליחו לשפר את הנתונים האלה במידה ניכרת.

נוחות והתנהגות

גם נוחות, כך מוכיחה קקטוס, יכולה להיות "עניין של טעם": מצד אחד, המתלים מכוונים לרכות ולכן מתמודדים היטב עם פגמי האספלט בנהיגה עירונית. החישוקים הגדולים יותר של הגרסה האוטומטית פוגמים בנוחות, אך רק מעט.

מצד שני, המושבים שטוחים, לא נוחים עבור כל אחד, ובידוד הרעשים גרוע. על כן הקקטוס פחות נוחה בנסיעות ארוכות.
באשר להתנהגות, זאת בטוחה אבל רחוקה מלהיות ספורטיבית. על אף משקל קל ומנוע חזק, המתלים הרכים גורמים למכונית לרכון על צידה בתוך פניות וההיגוי לא מספיק מדויק תמיד.

בטיחות

קקטוס קיבלה ארבעה כוכבים במבחן הריסוק של פרויקט EuroNCAP, אלא שזה בוצע בשנת 2014 – לפני החמרת הקריטריונים – ונחשב כבר אז לתוצאה לא מספיק מרשימה בכל הקשור לרמת ההגנה על מבוגרים וילדים.

לו הייתה קקטוס נבחנת היום, ודאי ללא מערכת בלימה אוטונומית, הציון היה גרוע בהרבה, ותרשו לנו שלא להתרשם מן העובדה שבמכונית הזאת מותקנת מערכת התרעה של מובילאיי רק כדי לקבל ציון טוב במדד הבטיחות ההזוי של משרד התחבורה הישראלי.

מולטימדיה ואבזור נוחות

חידוש של קקטוס האוטומטית הוא מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית ש"מתלבשת" על מסך התצוגה המקורי של המכונית. היות שבחיי היום יום אני נוהג עם המולטימדיה של סיטרואן, ומגדיר אותה כ"כושלת", אין לי ספק שהגרסה החדשה מעניינת מאד. זאת כוללת תפריט פשוט וברור, עם גישה לאפליקציות חנייה וכמובן ל'ווייז'.

 

 

מערכת זאת, ששייכת לדור ה"קונקטד" – חיבור בין המכונית ל"מוקד ענן" כזה או אחר – היא הפיתוח הראשון של חברת פויינטר ותשובה לפיתוח של המתחרה, "איתורן" עם טויוטה, ושל היבואנית "כלמוביל" במותגיה השונים.

החיבוריות מאפשרת להזמין טיפול באחד ממוסכי היבואן ולקרוא על המסך המרכזי את ספר הרכב, שזה אולי נחמד (אגב, לא מחייב) בתקופת האחריות אבל יוצר תחושת "כבילה" לא בריאה לרשת השירות של היבואן. במכוניות שבה מותקן מסך מרכזי גדול כמו בקקטוס מתבקש להתקין מערכת שימושית שמאפשרת ניווט נוח, חבל רק שהמחיר שלה – 4000 שקלים בתוספת תשלום חודשי על החיבור לרשת – גבוה מידי. צריך לקוות שבקרוב תוצע קקטוס עם חיבור לאנדרואיד אוטו ולאפל קאר פליי.

קקטוס לא מציעה אבזור נוחות מיוחד. יש אמנם מערכת בקרת שיוט, משענת ליד הימנית של הנהג (שכעת כבר לא נדרשת להעביר הילוכים), וזהו. קצת "כמו פעם", אבל אם נכנסת לראש של 'קקטוס' כנראה שזה מספיק.

תמורה לכסף

במחיר של 100 אלף שקלים הקקטוס מציעה תמורה מצוינת לכסף, ואם תסכימו לוותר על תיבת ההילוכים האוטומטית תוכלו לחסוך עוד 13 אלף שקל ולקנות מציאה של ממש.

שורה תחתונה

קקטוס היא מכונית מאד מיוחדת, והמקוריות של יוצריה הולידה גם חסרונות מיוחדים לה, כמו היעדר חלונות נפתחים מאחור. עם זאת, במקרה זה השלם גדול מסך חלקיו: קקטוס היא מכונית נוחה, חסכונית, כזאת שנותנת תמורה טובה לכסף, והיתרון המרכזי שלה הוא אופי מיוחד ועיצוב מעניין. בין טורי המכוניות המשעממות לעין שעל כבישי ישראל קקטוס היא משב רוח מרענן.

הגרסה האוטומטית מנגישה את המכונית לקהל גדול ומשנה מעט את אופי הנהיגה בה. בעוד שהגרסה הידנית מדגישה את האופי הפשוט והחסכני שלה, הגרסה האוטומטית מתאימה יותר לנהיגה רגועה ונטולת דאגות.

 

צילומים: רונן טופלברג ודניאל שמיל

 


תגובות

נכתב על-ידי דניאל שמיל

דניאל שמיל הוא עיתונאי רכב ומורה