נבחרת
הכותבים
מבחן דרכים לפיג'ו 308Gti: האריה ששאג

מבחן דרכים לפיג'ו 308Gti: האריה ששאג

308Gti של פיג'ו היא מכונית תדמית ונצר לשושלת של מכוניות ספורטיביות. במציאות זאת מכונית מאד נחמדה לחיי היום יום, אבל גם כאשר ד"ר ג'קל מוציא לסיבוב את מיסטר הייד היא נשארת פיג'ו 308


מי שצרוף האותיות 'Gti' לא מחולל רעד בעוצמה כזאת או אחרת בעמוד השדרה שלו צריך לבחור כתבה אחרת באתר הזה, אולי כזאת שעוסקת בתחבורה שיתופית או כתבה על העידן המדהים של מכוניות אוטונומיות שממתין לנו מאחורי הפינה.

 

 

לעומת זאת, הלקוח שפיג'ו מבקשת לעצמה עם 308Gti החדשה (בארץ) הוא מי שצרוף האותיות הזה צרוב בליבו מאז שנות השמונים, או אפילו מאמצע שנות השבעים, ולא מפני שהיא בנתה למענו יורשת אמיתית לאותה אגדה.

אדם כזה, כך ודאי מנתחות הסטטיסטיקות של תעשיית הרכב, הוא כבר בגיל מתאים לרכוש לעצמו צעצוע יקר יחסית, ואם הוא חי בישראל הוא יוכל להעריך טוב יותר את היתרונות הספציפיים של הדגם הזה מאשר עמיתיו שמעבר לים.

הבעיה של 308Gti היא דווקא עם מי שמצפה שצרוף האותיות האייקוני ישיב אותו אל הריגוש שפיג'ו הביאה לעולם עם מכוניות כמו 306 ראלי, ובמילים פשוטות: שתהיה "מכונית שעושה לך שכל של קוף" – כזאת ששולחת אותך להתמודד עם מגבלות הפיזיקה ולשכוח שיש לך משפחה.

את זה 308Gti לא עושה, וגם לא יכולה לעשות כרגע, אבל היא אולי עוד תספיק להביא אותו לעולמנו בעתיד, רגע לפני שמחשבים ייקחו את מקומנו ליד ההגה.

מי את?

308Gti הושקה בעולם לפני כמעט שנתיים, ולרוע מזלה זה קרה זמן קצר מידי אחרי שקרלוס טווארס תפס את המושכות של פיג'ו-סיטרואן וחילץ אותה מן הבוץ העמוק שבו היא שקעה.

לו הייתה המכונית הזאת נולדת כשנתיים מאוחר יותר, למשל היום, סביר שהבוס של פיז'ו-סיטרואן, המושיע הגדול שהוא גם חובב ידוע של ספורט מוטורי ונהג מירוצים בעצמו – היה מתעקש על מכונית ספורטיבית, קיצונית ומרגשת יותר.

מול עיני מהנדסיה ניצבה, ללא ספק, פולקסווגן גולף Gti, אבל מפת התחרות כוללת גם שתי אחיות של אותה מכונית – סיאט קופרה ואאודי RS3, וגם את רנו מגאן RS ופורד פוקוס RS, את סיביק טייפ R ובמידה מסוימת גם את מיני JCW.

 

 

גרסת השרירים החמה של 308 מבוססת אמנם על הפלטפורמה המודולרית החדשה, והמאד מוצלחת, של פיג'ו-סיטרואן, אבל נדמה שלפיג'ו לא היו בשעתו משאבים מספיקים כדי להפוך אותה למה שהיא באמת צריכה להיות: סמל מקדם תדמית ופוער פיות.

Gti, "גרסת השרירים" כאמור, הושקה במקור בשתי גרסאות, אחת מהן מעט פחות מאובזרת ופחות חזקה (250 כ"ס), וכעת היא מוצעת רק בגרסה החזקה יותר, שבה מפיק מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.6 ליטר 270 כ"ס (!) ב-6,000 סל"ד ו-33.6 קג"מ (!) ב-1,900 סל"ד. גרסה זאת כוללת גם דיפרנציאל קדמי פיזי (מסוג טורסן) ולא איזה פלא אלקטרוני, בלמים חזקים במיוחד (ורגישים במיוחד) וגומי ספורטיבי שמולבש על חישוקי 19 אינטש מכובדים וגם יפים.

כדי לתמוך בביצועים שונתה מעט גיאומטריית המתלים, הקפיצים והבולמים הוקשחו, מפתח הגלגלים הורחב בס"מ אחד וכל העסק הונמך ב-1.1 ס"מ.

עיצוב חיצוני

בעיניי, הכיף הגדול ביותר בעיצובה של 308Gti נובע מכך שהיא לא הולבשה בסממנים ספורטיביים מודגשים כמו במגאן או בפוקוס RS, אבל אני יכול להבין את מי שדווקא יתאכזב ממכונית שנראית דומה מידי למכונית הסדרתית הרגילה.

צמד מפלטים מודגשים מאחור, "חצאיות" מינוריות, כמה סמלים פה ושם וחישוקי גלגלים גדולים הם, בגדול, ההבדלים הניכרים לעין, ומי שיבחר להוסיף עשרת אלפים ש"ח יקבל גם צביעה בשני גוונים, גג שמש ומצלמת חניה.

אני, כאמור, מעדיף נמרים בעור כבש, ודאי על פני כבשים בעור נמר, ומכיוון שהעיצוב הכללי של 308 הוא בסדר, אז גם העיצוב של 308Gti מקובל עלי, גם אם הוא לא מפיל מן הרגליים.

 

 

עיצוב פנים

עיצוב הפנים של 308 מנסה להיראות יוקרתי, ולרוב גם מצליח, אלא שמצד אחד הוא סובל מהנדסת אנוש לא מספיק טובה ומצד שני לא נגמל לגמרי מכמה פלסטיקים בעלי מראה ותחושה זולים. את גימיק גלגל ההגה הקטן של פיג'ו לא אהבתי באף אחת מן המכוניות שלהם, למעט אולי ב-208, וגם כאן הוא לא תורם להתרחשויות.

הנדסת האנוש לקויה במיוחד בכל הקשור למערכת המולטימדיה ששולטת גם בפונקציות שונות כמו מיזוג האוויר, ולמרבה המזל הופרדו ממנה מספר פונקציות חשובות אחרות כמו כפתור ההתנעה ללא מפתח, כפתור ה"ספורט" המיותר לחלוטין והכפתור שבאמצעותו מנתקים את הדימום האוטומטי של המנוע.

המושב האחורי צפוף יחסית לרוב המתחרות הקומפקטיות, במידה מסוימת מפני שחלק מן המרחב מאחור נגזל על-ידי כורסאות הספורט המהודרות והאיכותיות של היושבים מלפנים.

אנשי פיג'ו השקיעו לא מעט במושבים הקדמיים, ובאמת יצרו יצירות מרשימות אשר מספקות רמת נוחות גבוהה ותמיכה טובה לגוף (והן אפילו עושות מסאז'), אבל תנוחת הנהיגה לא מרשימה, לוח המחוונים מוסתר למרות גלגל ההגה הקטן, ומעט האינפורמציה שמספק מחשב הדרך נעלמת כאשר עוברים למצב ספורט אשר משנה גם את הנראות ואת צבעי הרקע של לוח המחוונים.

מנוע

מי שגדל על השילוש הקדוש "Gti" אולי לא ירצה לזכור את זה, אבל המכוניות המקוריות שנשאו את התואר הזה הונעו באמצעות מנועים פחות חזקים מזה שמותקן כיום ביונדאי אלנטרה של ציי רכב.

מנוע הבנזין בנפח 1.6 ליטר של 308Gti החדשה מספק בערך פי 2.5 יותר סוסים, אבל כדי להוציא את העדר מתוך גלילים כל כך קטנים הוא מגדיש אותם באמצעות מגדש טורבו גדול שדוחס לתוכם גזים בלחץ של 2.4 באר. זה לא קורה אמנם כל הזמן, אלא רק תחת לחץ, אבל תרשו לי להביע חשש מפני היכולת של המנוע הזה להתמודד עם הגדישה והמאמצים לאורך שנים.

מה שכן – המנוע מספק הרבה מאד כוח, המון כח, הרבה המון כח, במיוחד כאשר יש לו תנאים נוחים לצורך זה, כלומר ישורות ארוכות שבהן אפשר להצמיד את הדוושה הימנית לפרקי זמן ארוכים.

בתנאים אחרים, למשל על כבישים מפותלים כדבעי שבהם צריך להרפות לעיתים תכופות מן הדוושה, מתגלה נכדו של הכוכב הרשע של שנות השמונים – השהיית טורבו – וזו מספקת מחזה משעשע של מאבק בין פרצי כח, לוחמת הגה, ואלקטרוניקה שמנסה להשליט סדר בבלגאן (אפשר לנתק, לא מומלץ). שיכוך הרעש של המנוע טוב מאד, אולי אפילו טוב מידי, ובכל זאת אפשר להתענג על צליל גרגור משכר ונעים.

המהלך של בורר ההילוכים ארוך מידי, והבורר עצמו לא מספיק נוח לאחיזה, ואילו יחסי ההעברה קצרים ונכונים כך שהם מאפשרים לנצל היטב את כח המנוע.

ביצועים

308Gti היא מכונית קלה מאד (1,205 ק"ג) וכאשר היא נמשכת על-ידי מנוע כל כך חזק היא יכולה להיות מאד מהירה.

התאוצה התיאורטית שלה מעמידה ל-100 קמ"ש – 6 שניות – מרשימה מאד אבל לא מספרת על הסנסציה והכיף של תאוצות הביניים, ושל זמינות הכח המרשימה כאשר המנוע במלוא אונו.

הבלמים (קדמיים בקוטר 380 מ"מ) חזקים מאד אבל גם רגישים מאד, ובמכונית המבחן שעברה כבר לא מעט ידיים נלהבות הם הפגינו דביקות רבה מידי.

 

 

על הכביש

התנהגות הכביש של 308Gti מצוינת, בעיקר בכל הקשור לנכונות שלה להתמסר לנהג ולהיכנס לתוך פניות.

השליטה בגלגול הגוף ובקצב הגלגול מרשימות, ובמיוחד כאשר לכך מתלווה גם ספיגת מתלים טובה אשר מסייעת להתמודדות עם אספלט ישראלי שסלול במיטב הזויות והשיפועים שעלו בדמיונם של מתכננים וקבלני הביצוע של מע"צ.

הכל יכול היה להיות מושלם לו רק הייתה מותקנת כאן מערכת ההגה של פיג'ו 306 במקום מערכת ההיגוי המתוגברת מידי וחסרת הרגש של 308. הוסיפו לכך את גלגל ההגה הקטנטן אשר מעצים כל נגיעה בו ותקבלו תחושת תסכול שנובעת מן הפער בין היכולות הגבוהות של המתלים והמרכב לבין היגוי חסר תחושה ונוירוטי.

 

 

צמיגיה של מכונית המבחן חוו, כאמור, לא מעט התלהבות ונשחקו במקומות הלא נכונים, לכן הם נטו להדגיש את תחושת תת-ההיגוי, ועדיין נראה שרמת האחיזה הכללית מרשימה מאד מפני שהמתלים עושים עבודה טובה.
בסך הכל – בעיקר בגלל ההיגוי – מתקבלת מכונית פחות מדויקת מסיאט ליאון קופרה אבל כנראה יותר נוחה ממנה.

נוחות

יחסית למכונית ספורטיבית, ויחסית למתחרות הישירות שלה, 308Gti היא מכונית מאד נוחה, והקשחת המתלים המתבקשת שלה לא מפריעה – אולי אפילו מפתיעה ברמת הרכות שלה – בחיי היום יום.

למעשה, עבור מי שבוחר במכונית ספורטיבית ייתכן שזאת המכונית הנוחה ביותר שבנמצא כיום, ורק למען הסר ספק צריך לעמת אותה ראש בראש מול המכונית שנמצאה על הכוונת של מהנדסי פיג'ו – פולקסווגן גולף Gti.
שיכוך כל סוגי הרעשים טוב מאד – למרבה האבסורד זהו עוד דבר שפוגע בסנסציה – כך שבשורה תחתונה זאת מכונית שמאד נעים ונוח להשתמש בה בחיי היום יום.

 

 

שימושיות

הרעיון המקורי של Gti – כפי שהודגם על-ידי פולקסווגן ופיג'ו כבר לפני 40 שנים, הוא שאפשר ליהנות משני העולמות ולשלב את הפונקציונליות של מכונית "משפחתית" עם ביצועים מרגשים וכיף מנהיגה.

308Gti היא מכונית שימושית כמו המכונית שעליה היא מבוססת, כלומר מכונית בגודל סביר לארבעה מבוגרים, בעלת תא מטען נדיב מעט מן הממוצע בקטגוריה, ובמקרה הספציפי הזה באמת שהיא דורשת מעט מאד הקרבה על חשבון השימושיות והנוחות.

תמורה למחיר

הבשורה החשובה של 308Gti בישראל היא תג מחיר של 190 אלף ש"ח לגרסת הבסיס (ידנית כמובן, אין גרסה אוטומטית), כלומר שהיא ממוצבת על רף המחירים התחתון של צעצועים למבוגרים חולי הגה והיא יותר משתלמת כלכלית מן המתחרות ממוצא גרמני.

בזכות הנוחות, ומכיוון שהמכונית הזאת באמת לא "עושה לך שכל של קוף", 308Gti היא בת לוויה די טובה לחיי היום יום: אפשר לנהוג בה באופן רגוע לחלוטין בפקקים הישראלים הטיפוסיים ועל אספלט ישראלי משובש גם בלי "להתחרע", אבל ברגע שבו הקוף מכניס לך סטירה קל להאיץ אותה במהירות למהירות.

 

 

שורה תחתונה

פיג'ו 308Gti היא מכונית מאד מהירה, מאד חזקה, מאד נוחה ביחס לקטגוריה שלה, ומאד חדה, והיא מוצעת בישראל עם תג מחיר נוח, יחסית, בעיקר אם מוותרים על חבילת התוספות המיותרת.

היא לא מבליטה את עצמה על הכביש, מספקת רמת שימושיות טובה לחיי היום יום, והרבה מאד הנאה בזכות יכולות דינמיות גבוהות מאד.

הנדסת אנוש לא טובה, היגוי לא טוב והשהיית טורבו פוגמים לא רק באפשרות לנצל את היכולות הדינמיות שלה אלא גם בנוחות השימוש וההנאה היום יומית, וחבל.

ד"ר ג'קל יכול לנהוג במכונית הזאת בנינוחות ובכיף בחיי היום יום, בדרך לעבודה ולבילויים. במקומות המתאימים הוא יכול לתת למיסטר הייד להתפרץ לרגע, ליהנות, להזיע, ואז להחזיר את עצמו פנימה, "כאילו כלום", תוך ששלושתם נעלמים בתוך טור המכוניות שעל הכביש. כאן, ולא בחדות חסרת פשרות כמו של 306 ראלי, טמון סוד הקסם של המכונית הזאת.

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: