נבחרת
הכותבים
מבחן בזק: סובארו פורסטר Z

מבחן בזק: סובארו פורסטר Z

בדיוק 20 שנים לאחר השקת הדור הראשון של פורסטר מנסה סובארו לטפס עם גרסה מופחתת אבזור מעל למכשול הקשה ביותר בשוק הרכב הישראלי. אבל האם לא כדאי להמתין לדגם החדש לגמרי שיושק ב-2018?


אי אפשר שלא להיתפס לסטריאוטיפים אפלים כאשר מנסים לתאר את הדרכים העקלקלות שבהן מתנהל שוק הרכב במדינת היהודים, ולהצטער צער רב על כך שכל כך הרבה "שכל יהודי" מושקע כדי "לערבב" את אזרחי ישראל שבסך הכל מבקשים לרכוש לעצמם מכונית, ורצוי אחת חדשה.

 

 

במבחן דרכים, לא כל שכן מבחן בזק, לא נכביר מילים על עיוות מחירי המחירון בשוק שלנו, ורק נזכיר שסדר גודל של בין שליש למחצית מכלי הרכב ה"פרטיים" החדשים בישראל נמכרים באמצעות מתווכים (חברות ליסינג והשכרה, ציי רכב, "0 ק"מ" וכיוצ"ב) אשר חותכים קופון שמן על גב הלקוח הפרטי האמיתי.

אפשר להתווכח אם יבואן בודד יכול "לנצח את השיטה", לחתוך את פער התיווך ולמכור ישירות ללקוחות, אבל גם זה דיון שצריך להתקיים במקום אחר וכותרתו מוצגת כאן רק כדי לומר שסובארו – כמו כל מתחרותיה – מתמודדת מול מציאות קיימת שבה "מחיר מחירון" לא תמיד מייצג את מחיר העסקה בפועל.

פורסטר, אשר הושק בעולם בדיוק לפני 20 שנים (פברואר 1997), טוען לכתר "הקרוסאובר דמוי ג'יפון הראשון בהיסטוריה", וגם את זה לא נפתח כאן לדיון, אבל כן צריך לומר לזכותו שבכל גלגוליו הרבים הוא לא זנח את תצורת ההנעה הכפולה, מנוע ה"בוקסר", ואת מרווח הגחון המכובד שמקנים לו יכולות נסיעת שטח טובה יותר מרוב מתחריו לקטגוריה.

העניין הוא שהמכשול הגדול ביותר שפורסטר חייב לדלג מעליו בשלב ראשון לא נמצא על השביל המסולע אלא באולם התצוגה, וזהו תג מחיר (רשמי) של כמעט 200 אלף שקלים לגרסת "X", ו-215 אלף לגרסת "XS".

ממרומי מחיר המחירון הזה מביט פורסטר כלפי מטה ורואה את הגג של מאזדה CX5, אמנם עם הנעה קדמית אבל פחות יקר, ומתחתיו מתרוצצים יותר משלושים אלף (!) מיצובישי אאוטלנדר, יונדאי טוסון וקיה ספורטאז' שנמכרו כאן בסיכום שנת 2016.

 


כשפורסטר מצמיד לפנסיו משקפת (או אולי מיקרוסקופ) הוא יכול לגלות שחלקה התחתון של פירמידת הענק הזאת – אשר נושאת על גבה את קטגוריית המכוניות הגדולה והמתפתחת ביותר בישראל כרגע – הם קרוסאוברים קומפקטיים (ספורטאז', טוסון, אאוטלנדר ושות') שנמכרים באמצעות חברות הליסינג ומבצעי ה-"0 ק"מ" במחירים נמוכים בעשרות אלפי שקלים ממחירי המחירון הרשמיים.

סובארו יודעת מה יש לה ביד, וזה לא מעט: פורסטר הוא כלי רכב אמין מאד, התנהגות הכביש שלו היא בין הטובות בקרב כל כלי הרכב שמסוגלים להתרוצץ גם על שבילים ובשטח, רמת הבטיחות האקטיבית שלו גבוהה וכך גם רמת הסחירות.
אבל כאשר כל אלה ניצבים על מדרגה בגובה 200 אלף ש"ח ומתחתיה מוצעים כלי רכב שאינם קוטלי קנים תמורת 140,000 ש"ח "רשמיים", ולפעמים גם 125,000 ש"ח בפועל – פורסטר המוכשר צריך לטפס על מכשול קשה עוד לפני שגלגליו מתלכלכים באבק, שלא לדבר על בוץ.

אחת הסיבות שהרימו את פורסטר אל ראש גבעת המחיר שעליה הוא ניצב כעת הוא XV – קרוסאובר מדליק וקטן יותר של סובארו אשר חולק עם פורסטר את פלטפורמת אימפרזה אבל מנופח לממדים צנועים יותר.

לכל דבר ועניין XV הוא גרסת קרוסאובר מעט מוגבהת של אימפרזה הרגילה, בערך כמו שאאודי Q2 הוא למעשה A3 מנופחת, אבל מכיוון שמחיר המחירון שלו היה בין הגבוהים בקטגוריית הג'יפונים הקומפקטיים הוא לא הותיר לפורסטר מקום ואילץ אותו להיות עוד יותר יקר.

בא לעבוד

כאשר פורסטר מזנק החוצה מאולם התצוגה ברור שמדובר בכלי רכב ש"בא לעבוד", ובוודאי מבחינה זאת חשוב להבדיל בינו לבין כל הנזכרים מעלה.

פורסטר הוא כלי מרשים, יחסית, למרות שהעיצוב שלו לא מושך או אופנתי במיוחד, והוא מעיד על עצמו, בצדק, שזהו כלי עבודה יותר מאשר כלי לשעשועים.
העיצוב הקופסתי של פורסטר מדגיש אמנם, ובצדק, שזהו כלי שימושי עם תא מטען גדול ונוח לשימוש, אבל מצניע את העובדה שהיתרון הגדול שלו על-פני קרוסאוברים אופנתיים הוא ראשית לכל מרווח גחון גבוה יותר, ומעבר לכך גם ההנעה הכפולה המתוחכמת שלו.

מבחינה זאת אפשר לחתוך מתוך הפלח העצום והרב של קטגוריית הקרוסאוברים פיסה די קטנטנה של מי שרוכשים כלי שלא רק נראה כמו ג'יפון אלא גם מסוגל לתת עבודה בשטח.

אנחנו לא מדברים על טויוטה פראדו או לנד רובר דיסקאברי ומיצובישי פאג'רו, גם לא על ג'יפ רנגלר (אבל גם לא על רמות המחיר שלהם), אלא על כלי שיכול – ודאי עם מיגון מתאים – לשמש ביעילות את מי שעובד בשטח.

אחד מיתרונותיו של פורסטר הוא שיכוך טוב מאד של המתלים בזכות מהלך ארוך וכושר ספיגה טוב מאד – ואלה מניבים נסיעה נוחה ורמת אדישות מבורכת על-פני מהמורות קטנות כגדולות.
ההיגוי חסר תחושה אבל מדויק, ולמרות זאת פורסטר מתגלה ככלי מאד רגוע ובטוח בעת נהיגה מהירה על-פני כבישים מפותלים. "הנאה מנהיגה" היא לא ההגדרה המדויקת – דווקא בגלל היעדר דיוק וקשיחות של כל "המערכת", אבל זהו בהחלט אחד הקרוסאוברים שבולטים לטובה מבחינת היכולות הדינמיות.

 

 

רמת הנוחות הכוללת טובה מאד בזכות שיכוך טוב של רעשי הדרך והצמיגים והיא נפגעת במעט בגלל רעשי רוח במהירויות גבוהות יחסית – ויותר מכל בגלל הצליל הלא נעים שמפיקה תיבת ההילוכים ברציפה.

נקודת התורפה, כאמור, של מערכת ההנעה של פורסטר היא תיבת ההילוכים הרציפה שפותחה במיוחד לקראת הדור הנוכחי ועליה הורעפו בשעתו שבחים רבים (רובם מטעם היצרנית עצמה).
בפועל, המערכת מסרסת את מנוע הבוקסר בנפח 2.0 ליטר שמייצר 150 כ"ס ו-20.2 קג"מ (בלבד, יש לומר) של מומנט ומעיקה בעיקר ברגעים שבהם לוחצים ברצינות, ומתוך כוונה עמוקה, על דוושת התאוצה ומקווים להדביק את מסעד המושב לגב (או להיפך).

זה לא קורה, ולעומת זאת תצרוכת הדלק דווקא מזנקת ביחס למקובל בימינו (כ-11-12 קמ"ל במבחן שלנו) מה שאומר שפורסטר הוא כלי שמתאים יותר לנהגים רגועים מאשר לבעלי רגל ימין רגיזה. כל האמור עד כאן נכון לגבי גרסת ה-2.0 ליטר האוטומטית באופן כללי, ללא קשר לרמות האבזור השונות.

יורד אל העם?

כדי שפורסטר לא יפספס את חגיגת הקרוסאוברים, אבל גם לא יחבל במחירי השוק ובמיצוב של הכלים שכבר נמכרו כאן, יצרה יבואנית סובארו לישראל גרסה מופחתת אבזור שאותה היא מכנה "Z", ואשר מוצעת במחיר מחירון של 175,000 ש"ח, כלומר 22 אלף ש"ח פחות מאשר גרסת "X".

כמו "X", גם "Z" לא מציעה כמה פרטי אבזור די סטנדרטיים לקטגוריית הקרוסאוברים, למשל חישוקי סגסוגת או מערכת מולטימדיה עם מסך ענק. הוויתור העיקרי, למי שחפץ לחסוך 22 אלף שקלים, הוא על המערכת האלקטרונית הייחודית לסובארו שהושקה בדור הנוכחי של פורסטר (לפני 4 שנים) ומכונה על-ידם "X MODE". מערכת זאת מנהלת את העברת הכח לארבעת הגלגלים בהתאם לתנאי השטח (והכביש) ואמורה לסייע גם למי שאינו "עכבר שטח" להתגבר בקלילות על מכשולים טכניים.

גרסת "Z" מסתדרת גם ללא בקרת אקלים (לא נורא), משענות יד מרכזיות מלפנים ומאחור, מצלמת רוורס מקורית (יש אחת מהתקנה מקומית), אין בה מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה (מיותקר לגמרי בהתחשב בכך שנקודת התורפה של פורסטר היא ממילא תיבת ההילוכים הרציפה שלו…), ומערכת המולטימדיה פחות מתוחכמת ומתקשרת עם הנהג מבעד למסך בגודל 6.2 אינטש במקום 7.

רשימת הויתורים כוללת גם שקע USB אחד (אחד במקום שניים), קישוט לצינור המפלט ותצוגה לא צבעונית למחשב הדרך. בקיצור – למעט מערכת הסיוע האלקטרונית כל השאר לא ממש קריטי.

בגרסתו הנוכחית, שהושקה כאמור לפני ארבע שנים, פורסטר מציע את תא הנוסעים וסביבת הנהג הנעימים והמפנקים ביותר שסובארו הציעה בתולדות המותג, והם באמת מהווים שדרוג משמעותי ביחס לעבר, אבל זאת סביבה פחות מפנקת מאלה שמוצעות אצל חלק מן המתחרים.

הפלסטיקה איכותית, המושבים נוחים ותנוחת הנהיגה טובה, ויש גם תאי אחסון טובים סביב הנהג, אבל בסך הכל מתקבלת תחושה די פשוטה ופחות יוקרתית מאשר בכלים פחות יקרים (מישהו אמר פיג'ו 3008?). התחושה הדלה, יחסית, מודגשת במיוחד ביחס למחיר, גם זה של גרסת Z המוזלת.

בשורה תחתונה פורסטר Z נותר פורסטר מוכר וטוב, אמנם ללא האלקטרוניקה המנחמת, והוא מצטיין במיוחד בתחום הדינמי ובנוחות הנסיעה בזכות מתלים שמייצרים רמת נוחות ודבקות במשימה על הכביש, ובזכות מערכת הנעה כפולה מתוחכמת ומרווח גחון גבוה לטובת עבודה בשטח. המחיר המופחת מקרב את פורסטר אל זירת ההתרחשות אבל עדיין לא יגרום לאף אחד לשמוט את הלסת בהתרגשות מכיוון שבימים אלה מוצעות בשוק שלנו הצעות הרבה יותר אטרקטיביות.

 

 

שאלת 175 אלף השקלים שצריכה להישאל היום, בתחילת 2017, לגבי פורסטר היא לא רק האם זאת עסקה משתלמת ביחס לקיים אלא אם נכון לרכוש במחיר הזה כלי רכב שנמצא בישורת האחרונה שלו.

בתוך חודשים ספורים תשיק סובארו בישראל את 'אימפרזה' החדשה, ולאחריה את גרסת XV שלה, והפעם אנחנו מדברים כבר על פלטפורמה גלובלית חדישה לחלוטין מאת סובארו, ובקפיצת דרך מאד משמעותית מבחינה טכנולוגית.
בשנה הבאה צפויה השקתו של פורסטר חדש לחלוטין, דור חמישי לאייקון של סובארו, וגם הוא, כמו ארבעת הדורות שקדמו לו, יתבסס על פלטפורמת אימפרזה כלומר על החדשה והמתקדמת יותר.

פורסטר העתידי לא יוכל להתייקר בשוק תחרותי מול מתחרים שהולכים ומוזלים, ולכן צריכים יבואני סובארו להתאמץ הרבה יותר כדי לשכנע לקוחות לבחור דווקא בדגם היוצא.

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה.
כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'.
ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.