חדשות רכב ותחבורה

ישראל כץ התקפל: ניסוי מס הנסועה יוצא לדרך

שר התחבורה אישר להוציא לדרך את השלב השלישי בניסוי "מס הנסועה" שבסופו תקבע המדינה כיצד לנהל את גביית אגרות הגודש, ואילו תמריצים יינתנו למי שיימנעו מנסיעה בשעות השיא

לאחר תקופה של כשנתיים שבה הצליח שר התחבורה ישראל כץ לעכב את ביצוע השלב השלישי של "נעים לירוק" – ניסוי שנועד לבחון את השינויים בהרגלי הנסיעה כתוצאה מתמריצים כלכליים, הוא הכריז אתמול (ד') על הסכמתו להפעיל אותו. לדברי השר כץ, מדובר בניסוי בעל פוטנציאל רב, והוא תוקצב כבר על-ידי משרד האוצר.

 

 

במשרדי האוצר והתחבורה מעדיפים להציג את הניסוי כאילו שמטרתו לעודד נהגים להימנע משימוש בכלי הרכב שלהם בשעות העומס, ובדרך זאת לפתור את בעיית עומסי התנועה אשר מסבים למשק נזק כלכלי שנאמד בכ-25 מיליארד ש"ח בשנה.

אלא שבפועל מדובר בניסוי שמטרתו להגשים החלטת ממשלה משנת 2010 לפיה הוטל על שרי האוצר והתחבורה "למנות ועדה מקצועית לבחינת מהלך רב שנתי שמטרתו למקד את עיקר נטל התשלומים בעלויות המשתנות בענף הרכב, על מנת ליצור הפנמה טובה יותר של העלויות החיצוניות בקרב הנוסעים ברכב הפרטי". בעברית מדוברת הכוונה היא להטיל על בעלי הרכב "מס שימוש", או "מס נסועה".

בעקבות החלטת הממשלה החל, בתחילת שנת 2013, הניסוי "נעים לירוק 1" אשר נועד "לבחון שינויי התנהגות כתוצאה מתמריצים כספיים בקרב משתמשים "כבדים" ברכב פרטי". שנה לאחר מכן החל שלב שני של אותו ניסוי, שנועד לבדוק את אותם הדברים בקרב משתמשים "קלים" ברכב פרטי. שיטת הניסוי מבוססת על התקנת ציוד איתור במכוניות של מתנדבים ובחינת הרגלי הנסיעה שלהם, ומתן תגמול כספי למי שמשנים את המועדים שבהם הם נמצאים על הכבישים כך שהם נמנעים מנסיעות בשעות העומס.

לכל מתנדב מוקצב תקציב שנתי בסך 5,200 ש"ח, וממנו נגרעים סכומים בהתאם לשימוש בפועל במכונית – ככל שהמתנדב נוהג יותר בשעות עומס ובאזורי ביקוש כך הוא "משלם" סכום גדול יותר מתוך התקציב שניתן לו. כל מתנדב יכול לקבל עד 250 ש"ח נטו לחודש, ולשלם לכל היותר 25 ש"ח לכל נסיעה שאורכה מעל 4 ק"מ.

השלב השלישי של הניסוי, שאמור היה לצאת לדרך במהלך שנת 2015, אמור להיות הניסוי המעשי הגדול ביותר בהיקפו בתחום התחבורה בישראל. שלושה זכיינים שהתמודדו על מכרז של משרד התחבורה אמורים היו לגייס יחד 100,000 נהגים במהלך 5 שנים, והניסוי כולו אמור לארוך עד 10 שנים.

ישראל כץ, שמבין את הדינמיקה הפוליטית ואת החומר הגנטי של משרד האוצר, הודיע כבר בשנת 2013 שהוא מתנגד לכל סוג של "מס שימוש" ברכב כל עוד שלא מוצעת לציבור אלטרנטיבה טובה לשימוש ברכב פרטי, בדמות תחבורה ציבורית ראויה. בשנת 2015, לאחר שפורסמו מסמכי המכרז לשלב השלישי של הניסוי, הודיע כץ שהמכרז פורסם ללא ידיעתו ושהוא מנחה את מנכ"ל משרדו דאז, עוזי יצחקי, להורות על הקפאתו. למרות זאת, זמן קצר לאחר מכן ערכה חברת נתיבי איילון כנס מציעים והמכרז יצא לדרך.

עם זאת, משרד התחבורה הצליח לעכב את מהלך השלב השלישי, שאליו היו אמורים להיות מגוייסים 5,000 מתנדבים בשנת 2015, עשרת אלפים נוספים בשנה שלאחר מכן, ובין 25 ל-30 אלף מתנדבים נוספים במהלך שנת 2017.

כעת, כשנתיים וחצי לאחר מכן, כץ הכריז, כאמור, על-כך שהסיר את התנגדותו ושהניסוי יוצא לדרך, אם כי הפרסומים וההדלפות של המעורבים בדבר – משרד התחבורה, נתיבי איילון ומנהלת הנתיבים המהירים, מתמקדים כמובן ב"פרס" – כלומר בתמריץ הכלכלי שיקבלו נהגים, ולא ב"עונש" – שהוא מס הנסועה שייגבה בעתיד מנהגים שינהגו בשעות העומס.

מצד אחד – אין ספק שכל ניסוי, אם הוא מנוהל במקצועיות ובשקיפות, מועיל לציבור בכך שהוא מספק מידע שבאמצעותו אפשר לשפר את המצב הקיים. הבעיה היא ש"שקיפות" היא לא ממש הצד החזק של משרד התחבורה והגופים שמסונפים לו, ובהיעדר שקיפות אפשר להציג כל מציאות ש"עוברת טוב" בתקשורת ומשרתת אינטרס כזה או אחר.

כך, למשל, לפני מספר חודשים הודלפו לתקשורת הממצאים כביכול של תוצאות השלב הראשון של הניסוי, שאותו השלימו כ-400 נהגים מבין כ-1,135 שהתנדבו אליו. תוצאות אלה נראות מבטיחות היות שלפי ההדלפה כ-46% מבין המתנדבים שינו את הרגלי הנסיעה שלהם ונמנעו מלגדוש את הכבישים בשעות העומס. אלא שאותן תוצאות היו ראשוניות וחלקיות בלבד, התוצאות של קבוצת הניסוי השניה – שבה השתתפו 606 נהגים, טרם פורסמו – והחמור מכל: שום דבר לא פורסם באופן שקוף ופומבי, ובאופן שאפשר לבחון ולנתח.

הביקורת כלפי מס נסועה, או מס גודש, שמבוססים על ניטור ההתנהגות של כלי רכב ספציפיים נובעת ראשית לכל מן הפגיעה הצפויה דווקא בשכבות המוחלשות. בעוד שבעלי רכב שמקבלים החזרי הוצאות – למשל פקידות המדינה או מי שמקבלים מכוניות צמודות ממקום עבודתם – לא יושפעו ממס שימוש, דווקא מי שמחזיקים מכספם רכב פרטי, וזקוקים לו כדי להגיע לעבודה, ישלמו אלפי שקלים בשנה כמס נוסף.

למשל, מחישוב במחשבון שהוצב בשעתו באתר האינטרנט שהוקדש לניסוי עלה שתושב ראשון לציון שעובד בתל-אביב ונוסע בשעות העומס ישלם מס נסועה בהיקף של כ-8,300 ש"ח לשנה, ותושב נתניה שנאלץ להגיע מידי יום לתל אביב ייפרד מ-12,250 ש"ח בשנה. סכומים אלה, חשוב להדגיש, הם תיאורטיים וברגע האמת צפויים להיקבע סכומים שעשויים להיות אחרים.

בעיה נוספת, ולא פחות חמורה, היא הפגיעה הקשה בפרטיות המשתמשים כתוצאה מהתקנת מכשיר איתור ממשלתי בכלי הרכב שלהם. כל עוד שמדובר בניסוי אין ספק שאפשר יהיה להפיק ממנו תועלות רבות – בתנאי שהוא יבוצע בשקיפות, כאמור. אלא שבשלב שבו הניסוי יהפוך למציאות ייתכן שכולנו נשלם מיסים נוספים, וזאת בדיוק הייתה הסיבה להתנגדותו של ישראל כץ עד למהפך שעליו הוכרז אתמול.