נבחרת
הכותבים
היברידית לכל פועל: טויוטה אוריס מול יונדאי איוניק וקיה נירו במבחן

היברידית לכל פועל: טויוטה אוריס מול יונדאי איוניק וקיה נירו במבחן

האם צמד הקוריאנייות השולטות בשנים האחרונות בשוק הרכב הישראלי ואחראיות להשתלטות רכבי הפנאי על הכבישים יכולות עם האיוניק והנירו לחולל מהפכה דומה בכל הנוגע לרכבים היברידיים? יצאנו לבדוק אל מול האוריס של טויוטה שהמציאה את טכנולוגית הכלאיים


במקומות שונים על פני הגלובוס בהם אין מדי בעיות ממשיות ובאזורים בהם שוררת לרוב רווחה כלכלית, לא פעם לאנשים יש זמן פנוי המאפשר להם להזדהות עם מאבקים של תנועות שחרור לאומיות מהקצה השני של העולם, לפתח אג'נדה סביבתית, ולהתעסק, מבלי להתלכלך מדי חלילה או לעזוב את מציאות הקיום הנוחה בלה-לה-לנד, בצרות מהסוג שלא בהכרח משפיע על הקיום היומיומי שלהם.

יש מי שיצטרפו לתנועת החרם על ישראל יצעקו בקול על עוולות הכיבוש אך לא יעשו דבר מול טבח העם שמתרחש בסוריה ויש מי שישקיטו את מצפונם הסביבתי ויקנו רכב היברידי, אבל מצד שני ימשיכו לגור בבתי ענק עם מערכות מיזוג וחימום מטורפות, יקדשו את התרבות הצרכנית הבזבזנית ויטוסו ללא הפסקה, גם אם לא ממש חייבים, במטוסים שקורעים את האוזון.

עוד ב-TheCar: 
יונדאי איוניק במבחן דרכים ראשון בישראל
קיה נירו במבחן
מבחן דרכים: טויוטה פריוס החדשה

זו כנראה הסיבה בגללה מכוניות היברידיות זוכות להצלחה מסחררת בקליפורניה ומצד שני, מעבר לאוקינוס, להצלחה מתונה בלבד בארצנו שלנו.
כאן בלבנט, מעבר לקומץ זניח של מי שבכל זאת רוכשים מכוניות שכאלה מסיבות של סביבתיות, הביקושים עד היום להיברידיות בשוק המקומי קשורים יותר לתכונה שישראלים רבים דווקא כן מתחברים אליה – חסכנות, ונובעים מהיכולת לבזבז פחות כסף ליד המשאבה מדי שבוע.

בחישוב קר מתברר שהעלות הגבוהה יותר של מרבית כלי הרכב האקולוגיים אל מול מקביליהם המצוידים במנועי בעירה פנימית סטנדרטים לא תמיד מתקזזת, למרות הקטנת סעיף הוצאות הדלק, בתקופת בעלות ממוצעת לאורך כמה שנות שימוש.

אבל האם ללא פרמיה כספית נוספת בעת הרכישה יותר ויותר ישראלים היו מעדיפים מכוניות היברידיות?
עד לא מזמן זו הייתה שאלה די תיאורטית, אבל לאחרונה נחתו בארץ היונדאי איוניק והקיה נירו עם מערכות הנעה היברידיות, תג מחיר במחוזות המשפחתייים ושאיפות גדולות.

האם צמד המותגים הקוריאנים השולטים בשנים האחרונות בשוק הרכב הישראלי ואחראים להשתלטות רכבי הפנאי על הכבישים יכול לחולל מהפכה דומה בכל הנוגע לרכבים היברידיים? יצאנו לבדוק.

מתרשמים
בלי יותר די רעש, למעשה כבר מאז 2013 נמכרת בארץ משפחתית היברידית ראויה המצוידת בתג מחיר במחוזות משפחתיים. מדובר באוריס של טויוטה שעושה שימוש במערכת ההנעה של הפריוס האייקונית ומשווקת בגרסאות האצ'בק וסטיישן.
האוריס ההיברידית נמכרת כאן די יפה מאז וכמעט 3500 יחידות ממנה עלו ב-2016 על כבישי הארץ, אך עד היום היא לא הצליחה (או שבמודע מנעו ממנה) לערער את מעמדה של הקורולה כמשפחתית המובילה בשוק הישראלי.

האוריס מציגה עיצוב נעים לעין הכולל חרטום מחודד עם סבכה צרה ופס ניקל הממשיך גם אל תוך יחידות הפנסים המלוכסנים הנמתחים לאחור. מכסה מנוע זוויתי, כונס אוויר גדול ועמוק וצמד פנסי ערפל משלימים את המראה הדינמי של הפרונט אבל משאר הזוויות, בעיקר בגרסת הסטיישן השימושית, האוריס מציגה מראה מעט משעמם ולמעט סמלי HYBRID קטנים על הכנפיים ורקע תכול ללוגו החברה בחזית ומאחור היא גם לא משדרת מסר סביבתי ברור כמו אחותה הגדולה.

האיוניק, לעומת זאת, הולכת חזק על הזהות ההיברידית עם אחוריים הכוללים שמשה המשתפלת בחדות לאחור וחצויה במרכזה עם ספוילר ממש כמו בטויוטה פריוס (ובמכוניות שעוצבו בהשראתה דוגמת ההונדה אינסייט).
הפרונט כולל גרסה עצומת מימדים לגריל הטרפזי המאפיין את דגמי יונדאי העדכניים והצדודית הנמוכה, שאפשרה להשיג יעילות אווירודינמית מצוינת עם מקדם גרר של 0.26, משלימה את המראה המגובש שאמנם לא יוצר נוכחות עתידנית כמו שביונדאי מנסים לשווק את האיוניק בעזרתו, אך בהחלט מוצלח.

 

הנירו מציג תפיסה שונה ומנסה לשלב בין מערכת הנעה היברידית לעולם רכבי הפנאי, אך למרות כל הסממנים הנכונים – גגון מסילות, חיפויי פלסטיק מסביב לבתי הגלגל, מגלש קדמי ואחורי ופרונט עוצמתי, התוצאה הסופית לא ממש משכנעת והנירו סובל מיציבה נמוכה מדי ומחישוקים וצמיגים שנראים קטנים מדי יחסית לבתי הגלגל.
בניגוד לעיצובים אחרים של קיה, כמו למשל הספורטאז', במקרה זה המכלול קטן מסך חלקיו ומפספס גם את הזהות ההיברידית וגם את האפיל של רכב הפנאי.

 

תאי הנוסעים
גם תא הנוסעים של הנירו מעט מאכזב ולמרות שניכרת איכות הרכבה מעולה ושימוש בחומרים איכותיים יחסית, העיצוב בנאלי, כמעט ללא שום זיהוי היברידי, הגוונים הכהים שולטים וגם מערכת המולטימדיה המקורית בעלת המסך הקטנטן במרכז הקונסולה לא תורמת לתחושה עתידנית בשום דרך שהיא.
תנוחת הישיבה טובה, מעט גבוהה מהממוצע, אך לא מעניקה באמת תחושה שלטת כנהוג ברכבי פנאי.

מעבר לכך המושבים נאים ונוחים ומשלבים בין בד לחומר דמוי עור, המרווח מאחור נדיב מאוד לשני אנשים והמרווח ביותר מבין המכוניות במבחן זה לשלושה אנשים.

האוריס מצוידת במושבים נוחים עם תמיכה צידית מפתיעה המציעים שילוב של אלקנטרה ובד, אך מעבר לכך הפריסה של הדשבורד, למרות מערכת מולטימדיה עם מסך גדול במרכז הקונסולה, מיושנת למדי וחסרת שאר רוח.
המרווח במושב האחורי טוב לשני נוסעים, אך הצפוף ביותר במבחן זה לשלושה, במיוחד באזור הרגליים.
תא המטען בגרסת הסטיישן הנבחנת, לעומת זאת, מצוין ושימושי בהרבה מזה שבמתחרים.

תא הנוסעים של האיוניק אמנם לא מושלם אך הוא היחיד שמרגיש מודרני וקצת פחות שבלוני מהסטנדרט המשמים אליו הורגל קהל רוכשי המכוניות המשפחתיות. בין היתר ניתן לציין הגה שבסיסו קטום, עיטורים תכולים מסביב לפתחי יציאות המיזוג ומערכת מולטימדיה (בהתקנה מקומית אמנם) עם מסך גדול.
מרווח הרגליים מאחור טוב וכך גם רוחבו של המושב, אך בשל החלון האחורי המשתפל בחדות מרווח הראש פחות מוצלח ועלול להפריע ממש לנוסעים שגובהם מעל ל-1.80 מ'.
תא המטען נראה גדול מזה של הנירו, אולם שוב, בגלל עיצוב החלון האחורי, עשוי להיות פחות שימושי במיוחד בעת הובלת מטענים בגודל לא שגרתי.

אבזור ומערכות בטיחות
האוריס ההיברידית נמכרת בגרסאות האצ'בק ב-134 אלף שקלים וסטיישן ב-137 אלף שקלים. המחיר כולל, מעבר למתבקש, גם חישוקי 16" קלים, בקרת שיוט, בקרת אקלים דגיטלית, שלל שקעי 12V ומערכת מולטימדיה מקורית עם מסך מגע בגודל 7" ומצלמת נסיעה לאחור.
בעבור אלף שקלים נוספים ניתן לשדרג את המולטימדיה ולהתקין על המערכת המקורית את ממשק טויוטה קונקט, הכולל קישוריות לרשת, ניווט ווייז ואפשרויות נוספות.
גרסת Sky View ב-2,000 שקלים מוסיפה חלון שמש פנורמי שאינו נפתח ושמשות כהות בחלק האחורי.
מפרט הבטיחות כולל 7 כריות אוויר, ציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP ומאז מתיחת הפנים שהרכב עבר בשנה שעברה גם מגוון מערכות בטיחות מתקדמות הכוללת בלימה אוטונומית במצבי חירום, התראה על סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים ותאורה דינמית עם מעבר אוטומטי בין אורות נמוכים לגבוהים.

הנירו מגיע ברמת גימור אחת ב-137 אלף שקלים וכוללת בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם, תאורה וחניה, גגון מסילות, צמד שקעי USB, ריפודים דמויי עור חלקיים, מראות מתקפלות חשמלית, שמשות אחוריות מושחרות, חישוקי 16" קלים עליהם משום מה מותקנות טאסות מפלסטיק ומערכת מולטימדיה מקורית ומאכזבת הכוללת מסך מגע קטן, קישוריות בלוטות' ומצלמת נסיעה לאחור.

מפרט הבטיחות כולל 7 כריות אוויר וציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP ומערך מרשים מאין כמותו של מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות בדמות בלימה אוטונומית במקרה חירום, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת שמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה הכוללת תיקוני הגה.

גרסת הבסיס של האיוניק ב-136 אלף שקלים כוללת מעבר למתבקש גם בקרת אקלים מפוצלת, משטח הטענה אלחוטי לסמארטפון, חישוקי 17" קלים, מערך מולטימדיה מתקדם (בהתקנה מקומית) עם קישוריות לרשת, מערכת הפעלה של אנדרואיד, רדיו אינטרנטי, ווייז, מצלמת רוורס עוד.
רמת האבזור "סופרים", בתוספת של 4000 שקלים (ובסך הכל 140 אלף שקלים) מציעה גם חיישני חניה אחוריים מקוריים, מושב נהג חשמלי, מראות מתקפלות ולוח מחוונים שהוא למעשה מסך.מפרט הבטיחות כולל 7 כריות אוויר, 5 כוכבי NCAP ובדיוק כמו בנירו מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות עם בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת שמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה.
רמת הגימור הגבוהה מוסיפה גם מערכת התראה על רכבים בשטחים מתים והתראת תנועה חוצה מאחור.

יחידות הנעה
שלושת המתמודדים במבחן זה עושים שימוש במערכות הנעה היברידיות מקבילות מהדור השני, המציגות שילוב מוצלח בין מנוע בנזין למנוע חשמלי ומעבר בלתי מורגש בין המנועים.
כמו כן, מערכות המיזוג בכל המתמודדות מצוידות במדחס חשמלי שממשיך לפעול גם כשמנוע הבנזין כבה.

האוריס עושה, למעשה, שימוש במערכת ההנעה של הפריוס שהוצגה בדורה השלישי ב-2009 ומשלבת בין מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר המפיק 99 כ"ס לבין מנוע חשמלי המפיק 81 כ"ס. המנועים מתחברים ביניהם בעזרת תיבת הילוכים חשמלית רציפה המעבירה לגלגלים הספק של 136 כ"ס בסך הכל.

למרות ההבדלים המשמעותיים מבחינה עיצובית, הנירו והאיוניק מבוססות על אותה פלטפורמה ועושות שימוש באותה מערכת הנעה בדיוק המשלבת בין מנוע בנזין עם הזרקה ישירה בנפח 1.6 ליטר המפיק 105 כ"ס לבין מנוע חשמלי עם 43.5 כ"ס, המעבירים יחדיו 141 כ"ס לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים.

 

נוהגים
על אף שעל הנייר לפחות לאוריס מנוע חשמלי חזק משמעותית, אף אחת מהמתמודדות לא מציגה יכולת משכנעת לנוע בכוחו של המנוע החשמלי בלבד ונדרש מאמץ של ממש ורגל מרחפת על הדוושה כדי לצלוח יותר ממטרים בודדים מבלי לפלוט מזהמים.

מצד שני, בלחיצה מלאה על הדוושה שלושת המתמודדים משכנעים למדי. אמנם אין כאן תאוצת מרשימות בדומה למשפחתיות מוגדשות טורבו מהדור החדש, אך ההיברידיות שלנו זריזות מרוב המשפחתיות המצוידות במנועים אטמוספריים קונבנציונליים.
על אף שהטויוטה משדרת תחושה מהירה יותר, במיוחד בזינוק הראשוני, במציאות הנירו והאיוניק, המציגים ביצועים כמעט זהים, מהירים ממנה גם בתאוצות מהמקום וגם בהאצות ביניים המדמות עקיפה.

יתכן שחלק מתחושת הכוח הזו נובעת מכך שמערכת ההנעה של האוריס, המצוידת בגיר רציף, רועשת בהרבה אל מול הצמד הקוריאני, במיוחד תחת לחץ.בידוד הרעשים בנירו ובאיוניק ללא ספק טוב יותר ובשתיהן צליל המנוע כמעט ואינו נשמע בשום מצב, אך עם זאת באיוניק נשמעים רעשי כביש ואוושת צמיגים, אולי אפילו ברמה מעט מטרידה, ובנירו במהירות גבוהה יש רעשי רוח.

 

נוחות והתנהגות
נוחות הנסיעה בשלושת המתמודדים טובה יחסית למקובל במכוניות המגיעות אלינו מהמזרח, אך לא הכל מושלם והאיוניק המצוידת בכיול מתלים נוקשה, חישוקי 17" וצמיגים בחתך נמוך מציגה מעט קופצנות על כבישים משובשים. האוריס מרגישה רכה יותר ולכן מצליחה לבלוע טוב יותר שיבושים במהירויות עירוניות אך בכבישים מצולקים במהירויות גבוהות יותר היא משדרת תחושה מעט גלית, וגם הנירו לא מעניק נוחות נסיעה מרחפת אך מבין שלוש המכוניות שנבחנו, ככל הנראה בזכות מהלך מתלה מעט ארוך יותר, מציג את נוחות הנסיעה הטובה ביותר .

גם בכביש המפותל היכולת של השלושה גבוהה למדי, אף אחד מהדגמים לא יהיה הבחירה הראשונה של חובב ההגה אך ללא ספק הם יותר מיספקו את הנהג הממוצע.

השלדה של האוריס בהחלט טובה, אך ההגה קל מדי ונטול כל תחושה ויחד עם מתלים רכים וצמיגים לחיסכון בדלק הסיכוי להגיע למצבים של אובדן אחיזה קל בסרן הקדמי גבוהים בהרבה מאשר אצל הצמד הקוריאני ובמצב כזה, עדיין הרחק ממגבלות הרכב, מערכת בקרת היציבות מפגינה משום מה היסטריית יתר.

הנירו מציג התנהגות מגובשת מאוד וצפויה. זוויות הגלגול מורגשות אך לא פוגעות בתחושת הביטחון ומרחיקות מבעוד מועד את הנהג מהתקרבות למגבלות ובשל כך הוא בעל ההתנהגות הצפויה מבין השלושה.האיוניק היא המכונית החדה בחבורה עם הגה שמציג יכולת כניסה נחושה לפניות, צמיגים אוחזים וזוויות גלגול מתונות. אולם בסמוך למגבלות היא קצת פחות ברורה וצפויה.
באופן מפתיע משהו, כבר לאחר קטע דינמי לא ארוך במיוחד הבלמים של הצמד הקוריאני הסריחו בצורה חריגה ונרשמה דעיכה מסוימת בעוצמת הבלימה.

אי אפשר שלא להתייחס למערכות הבטיחות המתקדמות המצוינות שאנו פוגשים בשלושת הרכבים הללו ולהצדיע ליבואנים שבחרו בציוד מקורי עם בלימה אוטונומית במקרה חירום ולא הסתפקו במערכת זולה יותר בהתקנה מקומית שמעניקה דירוג בטיחות זהה על אף שהיא מתריאה בלבד.
מערך הבטיחות באיוניק ובנירו הכולל בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת שמירה על הנתיב מאפשר, כל עוד מקפידים על נגיעה בהגה (ולא פחות חשוב מכך – על עיניים על הכביש), ליהנות מהדבר הכי קרוב לנהיגה אוטונומית של ממש.

צריכת דלק
רכישת מכונית היברידית לא תקטין לכם באופן אוטומטי את סעיף הוצאות הדלק, ואם תמשיכו לנהוג עם רגל כבדה ודוושה נעוצה ברצפה סביר להניח שתרשמו נתונים מאכזבים למדי.
כך למשל, במהלך המבחן בתוואי שכלל קטעים דינמיים המתמודדים שלנו רשמו נתונים לא נמוכים במיוחד שבין 10.9 קילומטרים לליטר בנירו ל-12 קילומטרים לליטר באוריס.

כדי לנצל את יתרונות המערכת ההיברידית יהיה עליכם לסגל סגנון נהיגה חסכוני ולדבוק בו. בכל מקרה, סביר להניח שגם אם ממש תתאמצו לא תצליחו להתקרב לנתוני צריכת הדלק הרשמיים שהיצרניות מפרסמות הנעים בין 27.8 קילומטרים לליטר באוריס ל-25.6 קמ"ל באיוניק.
אנו רשמנו בממוצע, בנהיגה שפויה, נתונים סביב 15-16 קילומטרים לליטר (נירו 15.1, אוריס 15.5 ואיוניק 15.8) ויש להניח שאם החיסכון יהיה נר לרגלכם תוכלו להגיע גם לממוצעים של סביב 17-19 קילומטרים לליטר.

שורה תחתונה

שלושת המתמודדים במבחן זה הם מכוניות משפחתיות ראויות בזכות עצמן המציעות כבונוס יחידות הנעה היברידיות מוצלחות, זאת מבלי לגבות פרמיה כספית מוגזמת מעבר למקובל בסגמנט המשפחתיות.
האוריס, במיוחד בגרסת הסטיישן, מציעה, מעבר למוניטין המצוין של טויוטה בשוק הישראלי, שימושיות משפחתית טובה, אבזור נדיב ומאז מתיחת הפנים גם מערכות בטיחות מתקדמות, אולם אל מול הצמד הקוריאני החדש היא מרגישה מיושנת ומסיימת את העימות הזה במקום השלישי.

ההכרעה בקרב על המקום הראשון קשה הרבה יותר ולמרות שלמעשה מדובר בצמד מכוניות החולקות, כאמור, את אותה פלטפורמה ומערכת הנעה ומצוידות באותו אבזור בטיחות מתקדם ומחיר כמעט זהה, ממש לא מדובר בתאומות סיאמיות.

לכאורה, הנירו היה צריך לקחת את המבחן בהליכה משום שהוא מרווח ונוח יותר ומגיע בתצורה של רכב פנאי שממגנטת בשנים האחרונות את לקוחות כל הסגמנטים. אבל בניגוד לדגמי קיה המבוקשים דוגמת הפיקנטו והספורטאז' שאין ספק שניתן לזקוף חלק לא מבוטל בהצלחתם לעיצוב המרהיב, הנירו מתקשה להרשים ועל אף שיש בו את כל המרכיבים הנדרשים מרכב פנאי הוא לא מספק את אפקט הלייף-סטייל המתבקש ולא מציע עמדת ישיבה גבוהה ושלטת.
גם תא הנוסעים של הנירו מעט מאכזב ושבלוני ולא משדר חדשנות, ואי אפשר שלא להזכיר את מערכת המולטימדיה מדור קודם ללא ניווט ועם מסך קטנטן.

האיוניק אמנם לא תסובב ראשים, אבל היא מציגה עיצוב מגובש יותר ומציעה תא נוסעים, אולי לא מבריק, אבל יותר מזמין מזה של הנירו ובנוסף היא כוללת מערכת מולטימדיה מרשימה (בהתקנה מקומית אמנם) עם מסך ענק, קישוריות לרשת, ווייז ועוד פיצ'רים מעולם הסמארטפונים שבוודאי יקרצו מאוד ללקוח הממוצע ומשלימים את התחושה שמדובר ברכב שלם וחדשני יותר מהנירו.

על קו הסיום, עם לא מעט יתרונות לכל אחד מהמתמודדים הקוריאנים, ההכרעה היא בעיקר עניין של טעם וסדרי עדיפויות בין ניחוחות קלים מעולם רכבי הפנאי בקיה לתא נוסעים מזמין ומולטימדיה חדשנית ביונדאי.


צילומים: נעם וינד
בחנו: אופיר דואק, אלדר נוימן ונעם וינד


תגובות

נעם וינד

נכתב על-ידי נעם וינד

התאהב במכוניות כנער ובעקבות תשוקתו זו נקשר בעולם העיתונות לכל חייו. בגיל העשרה עבד במגזינים "אוטו" ו"טורבו", בצבא שירת בעיתון "במחנה" ומשם המשיך לשנים רבות בעיתונות הארצית, בעיקר ב"מעריב". ב-2008 חזר לאהבה הישנה והתמקד בכתיבה מוטורית במגזינים "אוטו" ו"הגה". ערך את אתר האינטרנט "מוטוקאר" והקים וערך את ערוץ הרכב באתר "mako". חובב מושבע של רכבי הנעה אחורית ודריפטים ומקבל צביטה בלב מרכבי אספנות.

ארכיון: