נבחרת
הכותבים
התחבורה השיתופית מחסלת את המוניות ואת חברות ההשכרה

התחבורה השיתופית מחסלת את המוניות ואת חברות ההשכרה

נתונים מארה"ב מעידים על גסיסת תעשיית המוניות, וגם הפוליטיקאים הישראלים לא יצליחו לעצור את הקדמה. השאלה שנותרה היא מה יהיה גודל המחיר ומי מאיתנו ישלם אותו


ההוצאה הכספית של המגזר העסקי על שירותי הסעה במוניות צנחה בארה"ב בתוך שנה אחת מ-14% מכלל הוצאות הנסיעות ל-8%, ובתוך שנה מהיום צפויה להיעלם כמעט לחלוטין ולעמוד על 1% בלבד. כך עולה מנתוני חברת 'סרטיפיי' האמריקנית אשר בוחנת דוחות הוצאות של עסקים בארצות הברית לצרכי הנהלת חשבונות ותשלומי מיסים.

 

 

משמעות הנתונים האלה ברורה, פשוטה וחדה: התחבורה השיתופית, עם מפעילי נהגים פרטיים כמו 'אובר', 'ליפט', ו'ויה', חיסלה ומחסלת הלאה את תעשיית המוניות, ונוגסת גם בתעשיית השכרת הרכב. כעת, כפי שמעידים המספרים עצמם, כבר לא מדובר בחשש ערטילאי אלא בנתונים כלכליים מוצקים שמעידים על תעשייה גוועת.

במקביל, בית משפט אמריקני קבע לאחרונה שאי אפשר לעצור את הקדמה ואסור להגביל את העסקים של מפעילי התחבורה השיתופית – אחרת "במקום מוניות עדיין היינו נוסעים עם עגלונים וכרכרות".

השאלה החשובה, שכעת כבר אסור למזמז הלאה וחייבים להתמודד איתה – היא האם המדיניות של משרד התחבורה שמונעת מאיתנו את הקדמה הזאת גורמת לנו נזק, ומי בסופו של יום ישלם את המחיר?

חברת 'סרטיפיי' האמריקנית בוחנת בין השאר את ההוצאות של עסקים אמריקניים על הנסיעות של עובדים שלהם ברחבי המדינה, ומנתחת אותן לפי קטגוריות שונות כמו עלויות לינה בבתי מלון, עלויות של טיסות, מזון, וגם תחבורה יבשתית אחרת – למשל ברכבות, תחבורה ציבורית ומוניות. במקביל לניתוח הנתונים הכלכליים, אשר מסייעים למחלקות הכספים בארגונים להנחות את עובדי החברות באילו דרכים לבצע את הנסיעות העסקיות, סרטיפיי גם עוקבת אחר דירוג שביעות הרצון של העובדים מן השירותים שהם מקבלים מן הספקים השונים.

החברה מנטרת עסקאות בהיקף של מאות מיליוני דולרים ומפרסמת בכל רבעון דוחות שמתארים לא רק את ההוצאה הממוצעת על כל מגזר ועסק, ואת דירוג שביעות הרצון ממנו אלא גם את המגמות העיקריות במשק האמריקני, ככל שאלה קשורות להוצאות של עובדי החברות השונות. הדוחות האחרונים של 'סרטיפיי' מעידים באופן ברור לגמרי על גסיסתה, ואפילו על מותה הקרב, של תעשיית המוניות בכל מקום שבו מותרת פעילותם של מפעילי תחבורה שיתופית, ועל הצטמקותה של תעשיית השכרת הרכב ככל ששירותי התחבורה השיתופית מתפתחים.

בשבוע שעבר פרסמה 'סרטיפיי' את הדוח שלה לרבעון השני של שנת 2017, וממנו עולה שלראשונה מעולם צנח אחוז ההוצאה של נסיעות עובדים בארה"ב אל התחום החד-ספרתי – מ-14% מסך ההוצאה ברבעון השני של 2016 ל-8% בלבד השנה. קברניטי 'סרטיפיי' חוזים שאם העיריות, ארגוני המוניות וגורמים רגולטוריים לא יעשו מאמצים ניכרים לשפר את האטרקטיביות של נסיעה במוניות צפויה ההוצאה של עובדים על שירותי נסיעה במוניות להצטמצם ל-1% בלבד מכלל הוצאות הנסיעה שלהם בארה"ב – וזה יקרה כבר ברבעון הראשון של השנה הבאה.

לנתוני ההוצאה שמפרסמת 'סרטיפיי' יש גם תמונת מראה אשר פורסמה לאחרונה בכתבת תחקיר של היומון האמריקני usa today: תעשיית המוניות של ניו יורק ושיקגו מתמוטטת, ובמהלך 4 השנים האחרונות צנחה עלות הרישיון להפעלת מונית בשיקגו ביותר מ-90%, מ-357,000 $ בסוף 2013, רגע לפני שחברת 'אובר' החלה לפעול שם, ל-35,000 $ בחודש אפריל האחרון.

לא שוכרים רכב

דו"ח ניתוח הוצאות הנסיעה העסקיות של חברת 'סטריפיי' לרבעון השני של 2017 מגלה במקביל עליה של 2% נוספים בהיקף התשלומים של עובדים לחברת 'אובר', זאת סולקת כיום כ-55% מכלל ההוצאות של עובדים על תחבורה יבשתית בארה"ב, וגידול דומה של 2% גם בהוצאות של עובדים שמשולמות למתחרה הגדולה שלה שם – חברת 'ליפט', הגם שזאת גובה כיום רק כ-8% מכלל הוצאות העובדים על תחבורה יבשתית.

"למהפכה בתחבורה הקרקעית שאנו רואים כיום בהנהגת 'אובר ו-'ליפט', יש השלכות מרחיקות לכת על עתיד הנסיעות העסקיות", צוטט מנכ"ל 'סרטיפיי', רוברט נבו (Neveu), בהודעה לעיתונות שפרסמה החברה. "נוסעים בנסיעות עסקיות מחפשים כיום רמות גבוהות יותר של התאמה אישית (פרסונליזציה) ושל נוחות, אלה החלו עם שימוש בתחבורה שיתופית אבל ממש לא צפויות לעצור בזה. טכנולוגיית הסלולר הביאה אותנו אל עידן חדש, והציפייה והיכולת (שנובעת ממנה) לשרת את העדפות הפרט היא חלק ממגמה חברתית ותרבותית שתמשיך ליצור שינוי שישפיע על כל התעשייה".

אחד התחומים המשיקים שנפגעים מכניסת התחבורה השיתופית הוא ההשכרה העצמית של מכוניות לצרכי נסיעות עסקיות. בשלב זה הנתונים אמנם פחות דרמטיים בסקטור הזה, אבל המגמה מאד ברורה: ברבעון השני של 2017 צנחה ההוצאה של עובדים על שכירת רכב ב-2% ביחס לרבעון המקביל, והיא עומדת כעת על 29% מכלל הוצאות התחבורה היבשתית שלהם.
שאלה מעניינת שעולה תוך כדי עיון בנתונים היא מה מביא את העובדים, אשר לכאורה אדישים להוצאות נסיעה שמשולמות על-ידי המעסיקים שלהם, להעדיף שימוש בשירותי נסיעה שיתופית על-פני מוניות?

חלק מן התשובה נמצא במדד שביעות הרצון שמפרסמת 'סרטיפיי', לפיו אובר מצטיינת בדירוגי המשתמשים בתחבורה קרקעית, עם ציון של 4.46 כוכבים מתוך חמישה, וגם מצבה של 'ליפט', עם 4.22 כוכבים, נראה טוב מבחינה זאת.

אחד זוכה שני בוכה

המעבר של לקוחות לשימוש בשירותי הסעה שיתופית בא כמובן על חשבונם של נהגי המוניות השכירים, ופוגע במיוחד ביחידים שמחזיקים ברישיונות הפעלה למוניות (שנקראים בארה"ב "מדליונים") ובחברות וארגונים שמחזיקים במספר גדול של רישיונות הפעלה ומשכירם אותם לנהגים. צי המונית השני בגודלו בארה"ב התקיים עד לא מכבר בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי, והרושם הוא שכעת אפשר כבר לצלם שם סרט דוקומנטרי אודות ההכחדה שלו.

'אובר' החלה לפעול בשיקגו רק בסוף שנת 2013, ובאותה עת עמד מחירו של רישיון הפעלה למונית על 357,000 $. כדאי רק להבהיר את הנתון הזה ולומר שהמחיר של "מדליון" נקבע בשוק החופשי בין "קונה מרצון למוכר מרצון" והוא מייצג את הערך הכלכלי של מגבלה שמטילה הרשות על מספר המוניות שהיא מאפשרת להן לפעול בתחומה.
באופן תיאורטי, אם הרשות תאפשר רק ל-100 מוניות לפעול בעיר והביקוש לשירותים שלהן יהיה מספיק גדול כך שאנשים יהיו מוכנים לשלם אלפי דולרים לנסיעה – מחיר הרישיון יהיה מיליוני דולרים או יותר, ואם כלל לא תהיה מגבלה על מספר המוניות שיכולות לפעול בעיר – מחיר הרישיון יהיה אפס.

61% מן המדליונים שהנפיקה עיריית שיקגו הוחזקו באותה עת על-ידי חברות, ארגונים ויחידים שבבעלותם יותר מ-4 רישיונות, ולאחר שאובר החלה לפעול שם גדל באופן דרמטי ההיצע של מכוניות שיכולות להסיע נוסעים מנקודה לנקודה.

מאז ועד היום צנחה ההכנסה הממוצעת של כל מונית בכמעט 40%: ההכנסה החודשית הממוצעת לכל מדליון פעיל ירדה מ -5,276 דולר בינואר 2014 ל -3,206 דולר השנה, וזאת בשעה שכ-42% מכלל צי המוניות של שיקגו (2,900 מתוך כ-7,000 מוניות) לא פעל כלל בחודש מרץ האחרון!

מחיר רישיון ההפעלה של מונית בשוק החופשי צנח כתוצאה מכך ביותר מ-90%, ל-35,000 $ בחודש אפריל האחרון, ובמקביל צנח גם מספר המשתמשים בשירותי מוניות, מ-2.3 מיליון נסיעות בחודש ל-1.1 מיליון נסיעות כעת. הנתונים היבשים האלה מתבטאים לא רק באובדן פרנסתם של אלפי נהגי מוניות, אלא גם במספר רב של פשיטות רגל, במיוחד לנוכח העובדה שכדי לשלם מאות אלפי דולרים תמורת רישיון הפעלה למונית – ומדובר בסכומים ששקולים למחירי דירות ובתים גדולים בארה"ב – יחידים וארגונים נטלו משכנתאות והלוואות.

ואכן, במחצית הראשונה של 2016 הוגשו כבר 350 תביעות, עיקולים ובקשות לפשיטות רגל כנגד בעלי רישיונות הפעלה, לעומת 266 הליכים כאלה ב-2016 כולה ו-59 בשנת 2015.

איגוד בעלי המוניות של שיקגו קרא לרשויות לנקוט במספר פעולות שעשויות אולי להקל מעט על מצבם של בעלי המוניות, למשל לשנות את הרגולציה שמחייבת אותם להחליף את כלי הרכב שלהם לעיתים מזומנות, וגם לוותר על המס השנתי שהעיריה גובה מהם, בסך 1,176 $ ועל כ-1,000 דולר נוספים שהם נדרשים לשלם לעיריה אחת לשנתיים בתמורה לחידוש הרישיון שלהם.

מצבם של נהגי המוניות של ניו יורק לא שונה מזה של עמיתיהם בשיקגו, ואך לאחרונה הוגשה שם בקשה לפשיטת רגל של חברת המוניות הגדולה ביותר בעיר (אשר באופן קצת אירוני נקראת "מוניות לוס אנג'לס", אחת הערים המתקדמות בעולם בכל הקשור לפתרונות תחבורה מתקדמים). החברה לא הצליחה להתמודד עם צניחה של כ-30% בהיקף השימוש במוניות בשלוש השנים האחרונות (ו-43% אצלה ספציפית) ובצניחה של 24% מן ההכנסות בין השנים 2013 ל -2016.

הפסד בקרב האחרון, ולקח לשר כץ

מי שחתם את הגולל, כך נראה, על מאבקם של נהגי המוניות בארה"ב הוא בית המשפט הפדרלי אשר דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שדחה את דרישת בעלי המוניות לאסור את פעילותן של חברות התחבורה השיתופית. ההליך החל כאשר סקציית התחבורה באגודת המסחר של מדינת אילינוי תבעה את עיריית שיקגו בטענה לפיה היא מנהיגה התנהלות מפלה בין נהגי התחבורה השיתופית לבין נהגי ובעלי המוניות ומחילה עליהם בפועל שני סטים שונים של חוקים. בדרך זאת, טענו נהגי המוניות, עיריית שיקגו פוגעת באפשרות שלהם להתמודד כשווים מול שווים בחברות התחבורה השיתופית.

אלא שבית המשפט לערעורים דחה בסופו של דבר את טענת תעשיית המוניות ובחודש אוקטובר האחרון קבע שמוניות ורכבי הסעה שיתופית הינם שני סוגים שונים של שירותים, ועל כן מותר ואפשר להסדיר את פעילויותיהם באופן שונה.
"אילו לישנים (Old, מי שמייצגים את הטכנולוגיה העכשווית – ג.מ.) הייתה זכות חוקתית למנוע את כניסתם של החדשים אל השווקים של הישנים", כתב שופט ערכאת הערעור ריצ'רד פוסנר בפסק דינו, "ההתקדמות הכלכלית הייתה עלולה להיעצר. במקום מוניות אולי היו לנו סוסים וכרכרות, במקום הטלפון – הטלגרף, ובמקום מחשבים – סרגלי חישוב".

התעלמות מן הנתונים מארה"ב לא יכולה לשנות את התהליך שבתוכו אנחנו נמצאים אבל בהחלט עלולה להגדיל את המחיר הכלכלי והחברתי שנדרש מאיתנו.
שר התחבורה ישראל כץ, אשר ודאי מתקשה להתעלם מכוחם של כמה אלפי נהגי מוניות במרכז הליכוד, הכריז במספר הזדמנויות שהוא לא יאפשר לפגוע בהם, רמז שהמדינה תידרש לפצות אותם בעשרות מיליוני שקלים, ובמבחן התוצאה הנהיג את משרד התחבורה למנוע את כניסת אובר לישראל.

אלא שככל שמשרד התחבורה הישראלי מעכב את שירותי התחבורה השיתופית לא רק שהוא לא מועיל לכמה אלפי נהגי המוניות בישראל – לכל היותר הוא מעכב במעט את הקץ – הוא גורם להם, ולכלל אזרחי ישראל, נזק כלכלי. היות שהתופעה היא בלתי נמנעת נדרשת מנהיגות אמיתית להוביל את השינוי שמתרחש לנגד עינינו, ולעשות את זה בדרך הטובה ביותר לכל הצדדים.  לצורך זה נדרשת ההקמה המיידית של ועדה ציבורית פתוחה שתבחן את ההתפתחויות בעולם ותמליץ על הפתרונות המתאימים ביותר לישראל.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: