נבחרת
הכותבים
השר לתאונות הדרכים שבר את כל השיאים

השר לתאונות הדרכים שבר את כל השיאים

אף שר תחבורה לא כיהן בתפקידו משך זמן ארוך כמו ישראל כץ, ואף שר לא חתום על כישלון כואב, יקר ואכזרי כל כך במאבק בתאונות הדרכים. אמור מעתה: ישראל כץ – שר תאונות הדרכים


ישראל כץ, אשר נושא בתואר שר התחבורה והבטיחות בדרכים מאז חודש מרץ 2009, שבר לאחרונה כמעט את כל השיאים של משך הכהונה בתפקיד זה.

 

ישראל כץ

 

מאז קום המדינה ועד היום מילאו 31 אנשים 36 קדנציות של שרי תחבורה בישראל, ורובם המכריע (28) מילאו את תפקידם למשך פחות מארבע שנים. 19 מהם לא כילו אפילו שנתיים בתפקיד זה.

כץ, אשר מכהן כשר התחבורה והבטיחות בדרכים מזה שבע שנים ותשעה חודשים (ועוד ידו נטויה), שבר זה מכבר את שיא הכהונה הרצופה אשר נקבע בשנת 1988 על-ידי חיים קורפו ז"ל.

רק שלושה אנשים חוץ מישראל כץ – משה כרמל ז"ל, חיים קורפו וישראל קיסר יבדל"א – כיהנו בתפקיד שר תחבורה למעלה מארבע שנים, ורק אדם אחד – חיים קורפו, הנהיג את משרד התחבורה ברציפות למשך יותר משבע שנים.

נותר לכץ עוד "הישג" אחד נוסף כדי שיהיה שיאן השיאנים: משך הכהונה הכולל הארוך ביותר של אדם אחד כשר תחבורה. שיא זה נקבע בשתי קדנציות נפרדת על ידי משה כרמל (בין השנים 1955-1959 ו-1965-1969), והוא עומד (יחד) על שמונה שנים ושמונה חודשים.

אורך הקדנציה הממוצע של עשרה שרי התחבורה שקדמו לכץ עומד על שנה ושלושה חודשים, כלומר שכץ הוא השר היציב ביותר בתפקיד, בהפרש עצום, מזה כעשרים שנים.

קדנציות של שרי תחבורה בישראל מאז קום המדינה

שם השר תחילת כהונה סיום תפקיד משך הזמן בתפקיד
דוד רמז 5/1948 11/1950 שנתיים + 6 חודשים
דב יוסף 11/1950 10/1951 9 חודשים
צבי פנקס 10/1951 8/1952 10 חודשים
דוד בן-גוריון 8/1952 10/1952 2 חודשים
יוסף סרלין 12/1952 12/1952 מספר ימים
יוסף ספיר 12/1952 6/1955 שנתיים + 6 חודשים
זלמן ארן 6/1955 11/1955 5 חודשים
משה כרמל 11/1955 12/1959 ארבע שנים + 1 חודש
יצחק בן אהרון 12/1959 5/1962 שנתיים + 6 חודשים
ישראל בר יהודה 5/1962 5/1965 שלוש שנים
משה כרמל 5/1965 12/1969 ארבע שנים + 7 חודשים
עזר וייצמן 12/1969 8/1970 8 חודשים
שמעון פרס 9/1970 3/1974 שלוש שנים + 6 חודשים
אהרון יריב 3/1974 6/1974 3 חודשים
גד יעקובי 6/1974 6/1977 שלוש שנים
מנחם בגין 6/1977 10/1977 3 חודשים
מאיר עמית 10/1977 9/1978 11 חודשים
ללא שר תחבורה 9/1978 1/1979 4 חודשים
חיים לנדאו 1/1979 8/1981 שנתיים + 7 חודשים
חיים קורפו 8/1981 12/1988 שבע שנים + 4 חודשים
משה קצב 12/1988 7/1992 שלוש שנים + 9 חודשים
ישראל קיסר 7/1992 6/1996 ארבע שנים + 11 חודשים
יצחק לוי 6/1996 2/1998 שנה + 8 חודשים
שאול יהלום 2/1998 7/1999 שנה + 5 חודשים
יצחק מרדכי 7/1999 5/2000 10 חודשים
אמנון ליפקין שחק 5/2000 3/2001 10 חודשים
אפרים סנה 3/2001 11/2002 שנה + 8 חודשים
אריאל שרון 11/2002 12/2002 2 חודשים
צחי הנגבי 12/2002 2/2003 2 חודשים
אביגדור ליברמן 2/2003 6/2004 שנה + 4 חודשים
מאיר שטרית 6/2004 5/2006 שנה + 11 חודשים
שאול מופז 5/2006 3/2009 שנתיים + 9 חודשים
ישראל כץ 3/2009 12/2016 שבע שנים + 9 חודשים

 

כישלון שעולה בדם

ישראל כץ הוא השר השני, אחרי שאול מופז, אשר נושא בתואר "שר התחבורה והבטיחות בדרכים", וזאת מתוקף החלטת ממשלה משנת 2005 אשר אימצה "תוכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים".

בהחלטה נכתב בין השאר: "לקבוע את המחויבות הממשלתית לבטיחות בדרכים כיעד לאומי… למנות את שר התחבורה כאחראי על הבטיחות בדרכים, באופן שייקרא – שר התחבורה והבטיחות בדרכים… לשנות את מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר הוקמה בחוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים… לרשות סטטוטורית עצמאית, לשנות את מבנה הרשות ולקבוע את תפקידיה…"

במבחן התוצאה כץ כשל באופן ברור בתפקידו כאחראי על הבטיחות בדרכים וזאת מבלי שספג על כך כמעט כל ביקורת ציבורית: בשש וחצי מתוך שבע וחצי שנות כהונתו של כץ חלה עליה במספר ההרוגים והנפגעים בתאונות ביחס לכל שנה שקדמה לה. מדובר במגמה הפוכה למגמת הירידה במספר קורבנות הקטל בדרכים אשר מתקיימת בכל המדינות המפותחות בעולם, והפוכה גם לזו שהתקיימה בישראל עד לכניסתו של כץ לתפקיד.

כץ, כך נראה, מתחמק ככל שהוא יכול לא רק מן התוצאות בשטח – במספר ראיונות שפורסמו ושודרו איתו בתקשורת הוא הסיט כל שאלה שהוא נשאל בנושא הקטל בכבישים מבלי לענות עליה ברצינות, אלא גם מאחריותו המוגדרת על-ידי תפקידו: כותרת עמוד הפייסבוק שלו, למשל, היא "שר התחבורה והשר לענייני מודיעין, חבר הקבינט הביטחוני מדיני".

כץ נושא לא רק באחריות הפורמלית והמיניסטריאלית למצב הבטיחות אלא גם אחראי לפגיעה המעשית במאמצי המדינה לשפר את המצב: אחת הסיבות לעליה במספר התאונות והנפגעים בתקופת כהונתו היא שיתוקה וניוונה, המכוונים ככל הנראה, של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הגוף שהוקם כדי לרכז את כל מאמצי הממשלה במאבק בתאונות, ואשר כפוף ישירות לישראל כץ.

בשונה משאול מופז, אשר הקים את הרשות בהתאם לחוק שנחקק בתקופת כהונתו, כץ לא רק שלא קיים ישיבות סדירות של ועדת השרים לבטיחות בדרכים (או לפחות של ועדת מנכ"לים בנושא זה), אלא גם גרם במעשה או במחדל לריקון הרשות הלאומית מכל תוכן, ולהפיכתה לגורם חסר משמעות – כפי שעולה בין השאר מדוגמא אחת מיני רבות מתוך דוח הביקורת האחרון של מבקר המדינה בנושא זה: "הביקורת העלתה כשלים רבים בפעילות משרד התחבורה והרשות. הרשות כשלעצמה לא הצליחה להפוך לגורם מוביל במאבק המתמשך בתאונות הדרכים, בין היתר עקב גורמים חיצוניים לה, אך גם עקב כשלים רבים ושונים בתפקודה. נמצאו ליקויים משמעותיים בפעילות להפחתת הסיכונים בדרכים ובטיפול במוקדי סיכון מרכזיים, וכן בתחום הכשרת הנהגים… הליקויים שנמצאו מצביעים על תשומת לב בלתי מספקת לנושא הכשרת הנהגים ועל הצורך הדחוף לקדם נושא זה ואת נושא הבטיחות בדרכים בכלל בסדר העדיפויות של הנהלת משרד התחבורה".

כפי ששר הביטחון אחראי לביטחונם של אזרחי ישראל ושר הבריאות לבריאותם – ישראל כץ הוא השר שנושא באחריות לכל נפגע והרוג בתאונות דרכים. כדי להדגיש, גם בפניו, את אחריותו זאת ראוי לכנותו מעתה: "שר תאונות הדרכים".


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: