נבחרת
הכותבים
איך אומרים בצרפתית "הלך המנוע"?

איך אומרים בצרפתית "הלך המנוע"?

ממשלת צרפת הכריזה על איסור מכירה של מנועי בנזין ודיזל בעוד 22 שנים, אבל סוף עידן מנוע הבעירה הפנימית יגיע הרבה קודם לכן


סופו של מנוע הבעירה הפנימית כבר נראה באופק, אבל אף אחד לא באמת יודע כמה רחוק האופק הזה.

 

 

אחת ההכרזות שאולי מקרבות אותנו ליום שבו זה יקרה שוחררה ביום חמישי האחרון בצרפת: ניקולה הולו, שר האנרגיה החדש שבעברו היה עיתונאי ופעיל למען הגנת הסביבה, הציג את התוכנית הממשלתית לצמצום פליטת גזי חממה והכריז שהממשלה תאסור מכירה של מנועי בנזין ודיזל במכוניות חדשות החל מבעוד 22 וחצי שנים.

צריך אמנם לשים את הדברים בפרופורציות ולהזכיר שגם בצרפת, כמו בישראל, החלטות ממשלה לחוד וביצוע לחוד, ושעד לשנת 2040 עוד ייפלו ויקומו שם לא מעט ממשלות, ויתקבלו עשרות אלפי החלטות. אלא שהולו, באמירה שמעוררת הד תקשורתי הרבה יותר גדול מאשר המשמעות המעשית שלו, הכריז הכרזה ברורה ורועמת ביחס לכל מה שנשמע עד כה מפי רגולטורים ופוליטיקאים שמכהנים בתפקידים ממשלתיים.

בהערת אגב, חשוב להזכיר שהנחישות הצרפתית להוביל את מדיניות הגנת הסביבה העולמית נראית בימים אלה אמיצה במיוחד לנוכח הפעולות בכיוון המנוגד שמנהל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הנשיא האמריקני נסוג מהסכמי האקלים שעליהם חתם ממשל אובמה ומנהל כעת תהליך לביטול ההחמרה שקבועה בתקני זיהום האוויר מרכב בארה"ב. כך גורם טראמפ לנסיגה בפיתוח הטכנולוגי בתחום יעילות מנועי הבעירה והחסכון בדלק ובזיהום אוויר.

הדבר המעניין ביותר בנוגע להצהרה של שר האנרגיה הצרפתי הוא שלמרות הרעש התקשורתי לו היא גרמה  – מעטים בלבד שמו לב לכך שהיא קצת מיותרת: מותו של מנוע הבעירה הפנימית נקבע כנראה בלי קשר למה יעשו טראמפ או ממשלת צרפת וזה קורה בגלל, או בזכות, התעצמות מערכת ההנעה החשמלית.

דוח כלכלי שפרסמה לפני כחודשיים חברת ייעוץ ששייכת לסוכנות הידיעות בלומברג קובע שהחלפת מנועי הבעירה הפנימית בהנעה חשמלית תתחיל למעלה מעשור לפני כניסתו לתוקף של האיסור הצרפתי – בין השנים 2026 ל-2030, כלומר כבר החל מבעוד תשע שנים בלבד! אותו דוח קובע שעד לשנת 2040 – כאשר הצרפתים ייאסרו על מכירת מכוניות מזה מות – יותר ממחצית המכוניות החדשות שתימכרנה מסביב לעולם יהיו ממילא מכוניות חשמליות.

 

 

די לזיהום

הבחירות האחרונות בצרפת העלו לשלטון בין השאר את מפלגתו של ניקולה הולו, אקטיביסט סביבתי, וביום חמישי האחרון הוא הציג בפריז את התוכנית הממשלתית להפוך את צרפת למדינה בעלת "כלכלה ירוקה" שהציבה לעצמה יעד לאזן עד לשנת 2050 את רמת הפליטה של גזי חממה. במילים אחרות, החזון הוא שסך ספיחת דו-תחמוצת הפחמן (למשל באמצעות צמחים ותהליכים תעשייתיים) בשנת 2050 תהיה זהה לסך הייצור של גז החממה הזה – למשל בגלל פליטות שנגרמות בעת שריפת דלקים ממקור אורגני.

צעדים מעשיים לקראת היעד הזה כוללים למשל תוכנית גריטת רכב לאומית חדשה שתוצג בקרוב ותעניק תמריץ כלכלי להורדת כלי רכב מונעים בדיזל בני 20 שנים ויותר, וכלי רכב מונעים בבנזין בני 16 שנים ויותר. צרפת גם תאסור ביצוע קידוחים חדשים להפקת נפט וגז בשטחה, תסגור תחנות כח פחמיות עד לשנת 2022, ותעודד את משקי הבית לייצר אנרגיה חשמלית לצריכה עצמית.

אחת המשמעויות המעשיות של התוכנית היא תמיכה רבה במאמצי הפיתוח של כלי רכב חשמליים, אשר כיום מהווים רק בין 1-3% מכלל המכירות של כלי רכב חדשים ברחבי העולם. אלא שכחודשיים לפני שהצרפתים התייצבו בחזית המאבק הירוק פרסמה חברת האנליסטים בלומברג אנרגיה תחזית מרעידת אדמה לפיה חדירתה של מערכת ההנעה החשמלית לכלי רכב תתחיל הרבה יותר מוקדם מכפי שנחזה בעבר: כבר בשנת 2030 יעקפו המכירות של מכוניות חשמליות חדשות את אלה של מכוניות בעלות מנועי בנזין ודלק.

להחלטות רגולטוריות שמחמירות את תקני זיהום האוויר יהיה חלק בתהליך הזה אבל הוא יהיה שולי בעיקרו. הסיבה החשובה יותר למהפך הצפוי היא כלכלית: ירידה חדה בעלויות הייצור של סוללות חשמליות מסוג ליתיום יון, ושיפור מתמשך ביכולת אגירת האנרגיה שלהן, יגרמו לכך שעלויות הייצור של כלי רכב חשמליים תהיינה נמוכות מאלה של מכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית. במילים פשוטות: מנועי הבנזין והדיזל מגיעים לסוף דרכם לא רק בגלל שהם מזהמים את האוויר אלא מפני שהם יהפכו ליקרים ביחס לאלטרנטיבה.

התחזיות של בלומברג אנרגיה מרתקות עד כדי כך שחייבים להציג אותן אחת לאחת, בציטוט ישיר מתוך הדוח המלא שאותו אפשר לקרוא כאן, כמו גם את השורה התחתונה והמסקנה העיקרית: "אנחנו מאמינים", כותבים עורכי המחקר, "שכבר בתוך 7-9 שנים יירד המחיר הממוצע של של כלי רכב חשמליים באירופה ובארה"ב אל מתחת למחיר הממוצע של כלי רכב שמונעים באמצעות מנועי בעירה פנימית, וזה יניע אימוץ המוני של כלי רכב חשמליים (על ידי הלקוחות)".

קראו עוד: המהנדס הראשי של טויוטה: יותר זול לייצר מכונית חשמלית מהיברידית

סוף עידן המכונית כפי שאנחנו מכירים

הסייג היחיד של עורכי המחקר, שהוא גם פתח מילוט עבורם אבל אולי גם עבור תעשיית הרכב, הוא ש"הפחתת עלויות הייצור תלויה במידה רבה בייצור המוני – גם של כלי רכב חשמליים וגם של סוללות". בנוסף "המדיניות (רגולציה ופוליטיקה – ג.מ.) היא קריטית כאן, שכן תקנות משק הדלק ישחקו תפקיד חשוב בקביעת קצב הייצור של כלי רכב חשמליים במהלך 5-7 השנים הבאות". הערה נוספת, שנוספה ככל הנראה ברגע האחרון לנוכח מעשיו של נשיא ארה"ב, היא: "לשינוי הכללים בארצות הברית ובמדינות אחרות יש פוטנציאל לשבש את מסלול ירידות המחירים שמוצג כאן".

המסקנה המרתקת מכולן היא זאת: "אנחנו מצפים שעד לשנת 2030 כלי רכב חשמליים יהיו זולים בכ-15% ביחס לכלי רכב מונעים באמצעות מנועי בעירה פנימית".

בדרך אל המסקנה הסופית הזאת מוצגות הקביעות הבאות: "בכל פעם שמוכפל כושר הייצור של סוללות חשמליות יורד המחיר שלהן בכ-19% בממוצע. אנחנו מצפים שעלויות הייצור של מערכת הנעה חשמלית – ובכלל זה רכיבים אלקטרוניים כמו ממירי מתח ומנועים – יירדו בשיעור של בין 20-25% עד לשנת 2030, בעיקר בזכות הגדלת נפח הייצור שלהם…
הרכיב היקר ביותר בכלי רכב חשמלי הוא הסוללה, וזה מהווה כיום כ-50% מעלות הייצור של כלי הרכב כולו. עד לשנת 2030 תצנח עלות הסוללה ולכן תהווה רק בין 18% ל-23% ממחיר הרכב…"

כיום מהווה עלות הסוללה כ-48% ממחירו של רכב חשמלי ולכן היא גבוהה מזו של רכב בעל מנוע בעירה. סביב שנת 2026 יושג שוויון בעלויות הייצור, וב-2030 יהיו מכוניות חשמליות זולות יותר. מקור: בלומברג אנרגיה

 

במקביל, אנשי בלומברג אנרגיה חוזים שיפור משמעותי בתחולת האנרגיה של סוללות חשמליות, וזו תאריך מאד את טווח הנסיעה של מכוניות חשמליות ותהפוך אותן לשימושיות יותר – מה שיסיר מחסום דרמטי מפני השימוש בהן. "אנחנו מצפים שבזכות השיפורים הנמשכים בכימיה של סוללות תגדל צפיפות האנרגיה הממוצעת שלהן ותעלה מעל ל-200 וואט לקילוגרם עד לשנת 2030. השפעות ההתקדמות הטכנולוגית הזאת הן כפולות: הגודל הפיזי של סוללות יקטן ב-15% והמשקל הכולל של כלי הרכב יהיה נמוך יותר".

היות שמכוניות חשמליות לא זקוקות לעשרות מערכות תומכות שקיימות כיום סביב מנועי בעירה פנימית – למשל מערכות תזמון, שימון, קירור, פליטה, דלק ועוד – גם ההנדסה של מכוניות חשמליות תהיה פשוטה יותר והייצור שלהן יהיה פחות מורכב. המסקנה שנובעת מכך: "אנחנו מצפים שעלויות הייצור של הרכב עצמו – למשל מרכב ופלטפורמה – ירדו בזכות עיצוב פשוט יותר ותהליך ייצור קל. במקביל, עלויות הייצור של כלי רכב בעלי מנועי בעירה דווקא יעלו כתוצאה מהחמרת דרישות זיהום האוויר שתגרום להוספת מערכות ולהגדלה של משקלם".

כאשר עורכי המחקר מנסים לשים את האצבע על נקודה בזמן שבו יתקיים איזון בין עלויות הייצור ומחיר המכירה של כלי רכב חשמליים ואחרים הם מבחינים בין השוק האירופאי ואמריקני – ראשית לכל מכיוון שהעלויות (לפני מס) של כלי רכב קטנים נמוכות יותר באירופה וגבוהות יותר בארה"ב והמצב הפוך בכל הקשור לכלי רכב גדולים יותר. לעומת זאת, השוויון בעלויות הייצור יתרחש קודם לכן בכלי רכב יקרים – כלומר בכלים הגדולים שפופולריים יותר בארה"ב מאשר באירופה – לכן בשורה תחתונה נוצר מצב שבו כלי רכב חשמליים קטנים יגיעו לנקודת שוויון במחיר מוקדם יותר באירופה מאשר בארה"ב, אבל ארה"ב תקדים את אירופה ככל שמדובר בכלים היקרים (והכל בתלות בשינויים הרגולטוריים שמחולל כעת נשיא ארה"ב).

נקודת השוויון, לטענת עורכי המחקר, תתרחש באירופה בסיס 2025 ובארה"ב שנה לאחר מכן, ובשנת 2026 היא תתקיים ככל הנראה בכל פלחי השוק משני צידי האוקיאנוס. עם זאת, כלי רכב חשמליים קטנים עלולים שלא להיות תחרותיים גם עד לסוף העשור הבא מכיוון שמחירי המכוניות שמונעות במנועי בעירה נמוכים מאד כיום.

נתון מעניין אחרון, שמוכיח לא רק עד כמה חשובה התחרות כדי לחולל את הקדמה בתחום הזה אלא גם עד כמה מהווה עצם הקיום של חברת טסלה האמריקנית זרז חשוב לתהליכים האלה, הוא שכל התחשיבים מבוססים על כך שנקודת הכדאיות הכלכלית של ייצור המוני של כלי רכב חשמליים היא 100 אלף מכוניות בשנה.

כיום, טוענים עורכי המחקר, העלויות גבוהות בין השאר מפני שרוב היצרניות לא מגיעים לנקודה זאת, שמעבר לה צונחים מחירי כל יחידה באופן משמעותי. "אנחנו מעריכים", הם כותבים, "שעד לשנים 2020-2022 יגיע היקף הייצור של כלי רכב חשמליים לקנה המידה הדרוש (להוזלת עלויות – ג.מ.) מה שיוביל לצניחה של 20-30% בעלויות הייצור של כלי רכב חשמליים כבר בתוך שלוש עד ארבע שנים.

 


תגובות

גיל מלמד

נכתב על-ידי גיל מלמד

עיתונאי רכב מאז שנת 1986, מתמחה בכלי רכב, בטיחות בדרכים, ביורוקרטיה ופוליטיקה של התחבורה. כתיבה עיתונאית (בין השאר) במגזינים 'טורבו' ו'מוטו' ובעיתונים היומיים 'ידיעות אחרונות', 'טלגרף', 'מעריב', 'סופהשבוע', 'ג'רוזלם פוסט' ו'ישראל פוסט'. ממקימי המגזין 'מוטו', עורך ראשי של 'טורבו', ועורך תחום הרכב ב'מעריב'.

ארכיון: